הכל החל בבוקר רגיל,
העין קלטה באנר שרץ על המסך, "בואי לגלות את הצפון"...
אהמממ, ניקרא מעניין !
פתחתי, ניכנסתי ו....נישבתי .
מסע מלכת המדבר ללפלנד הקסומה !
ארצו של נילס אולגרסון וכמובן איך לא, ארצו של סנטה קלאוס.
....מכאן הדרך די פשוטה,
הרשמה, מילוי שאלון, תשלום והופ... יצאנו לדרך .
"ספרי קצת על עצמך",
זה, מה שסיפרתי :
מלכת המדבר
אהמממ,
לכאורה, קונבנציונאלית לגמרי.
חייכנית, אופטימית (הצבע השולט, איך לא ? ורוד)
אמא לשלושה ילדים בוגרים וסבתא בהתהוות...לנכד ראשון.
שנים עבדתי כבנקאית. כשנולדה בת הזקונים התגרשתי,
עזבתי את עבודתי בבנק ועשיתי הסבה מקצועית למזכירה רפואית
במרפאה פרטית של רופא הילדים הכי הכי....איתו אני עובדת כבר שש עשרה שנים.
כל השנים, מאז זוכרת את עצמי עסקתי באומנות, ציירתי, פיסלתי וגם שרתי.
בשנים האחרונות החתחלתי ל"התפרע".
נידבקתי ב"חיידק" הקעקועים, והחלום היה להתחיל לקעקע גם אחרים.
בשילוב עם עבודתי הרגילה, לקחתי קורס לקעקועים וכיום, למעלה משנה וחצי
אני גם מלמדת באותו מקום שבו למדתי.
למרות היותי מאד קונבנציונאלית,
(גם במראה, או כהגדרת כולם..."את ניראית כמו מרצה באוניברסיטה"..)
למטה, עמוק בפנים מבעבעת לבה שרק מחכה לפרוץ החוצה,
או איך שמגדיר זאת האיש שלי " אין תוכה כברה"...
ואלה היו כמה מילים 😄
שאלה גדולה..
עד שלא מכירים לא יודעים.
לדעתי בהרבה תחומים, אך אין הנחתום..
נישלח, כל שנותר להמתין לתשובה, שלא התאחרה להגיע....
שלום לך,
אנו שמחים לבשר לך כי מתוך אלפי טפסי ההרשמה שהגיעו למשרדי מלכת המדבר,
החלו להיבחר המועמדות אשר יזומנו ליום המיונים - ואת ביניהן !
* אנא קראי בעיון את הטפסים המצורפים.
קראתי, השלמתי פרטים, אישרתי והגעתי ליום המיונים.
במיידי ניכנסתי לאווירה, הנה חזרנו לימים של תנועת הנוער עם ההפעלות !
לצערי, הייתי חייבת לפרוש מוקדם מהמתוכנן בגלל אילוצים תעסוקתיים,
יצאתי בהרגשה שכאן אני "נופלת", אין סיכוי שאתקבל מאחר ועזבתי באמצע.
מסתבר, שמשהו צריך להיות שלך, הוא יהיה שלך כך או כך...
נאמר לי שלוקח שבועיים לקבל תשובה, אצלי זה לקח שבוע בדיוק !
זה מה שקיבלתי למייל :
שלום לך,
אנו מודים לך על הגעתך ליום המיונים של מלכת המדבר,
ושמחים לבשר לך שהתקבלת למסע מלכת המדבר.
מצורפים:
1. מכתב למתקבלות
2. טופס הצטרפות למסע
3. תקנון
נשמח לראותך במסע.
יששששששש,
אני בפנים - לפלנד, הנה אני באה.
ובאתי, אוי איך שבאתי,
חזרתי לפני כמה ימים כשחיוך מרוח על פני,
הרגשת ריחוף מטורפת ואנרגיות מדהימות,
ו....עייפות שגם שבוע של שינה לא יצליח להעביר.
זה הדבר הכי הזוי והכי מדהים שיכול להיות.
הכרתי נשים ניפלאות, והצוות שלי, אין מילים שניתן לתאר אותו !
שם למדתי (ולא שלא ידעתי ) איזה כוח אדיר יש לנשים, שם, זה רק התחדד...
כשחזרתי, שאלו אותי, "נו, איך היה"?
תשובה, קשה היה לי לתת, כל מילה גדולה שאחפש לא תוכל לתאר,
להעביר את התחושה....
הסלוגן של המלכות "כשתחזרי תביני" ,
ואני, אני מקווה שלעולם לא אבין....תם ובהחלט לא נישלם !
לפני 14 שנים. 16 באוגוסט 2010 בשעה 20:23