כבר מס' חודשים במוקד.
היום עניתי ללקוחה . נתתי לה שירות , בתום השיחה התברר שהיא לקוחה סמויה .
בתום השיחה נשאלתי לשמי ואז נאמר לי שאני מקסימה.. (נו איך לא..), ושבמשך היום
אקבל מתנה מיוחדת..........
לאחר כשעה במענה הגיעה המתנה שלי..,
ליצן שנכנס למוקד עם שיירה של אנשים וצעק בקולי קולות :"היכן הבחורה היפה.....,הבחורה המיוחדת..",
באותו רגע התפללתי שלא אליי הוא מתכוון , אך כמובן מיד סומנתי כמטרה והוא ניגש אליי ,ולא הפסיק להחמיא לי, לקח את ידייו משך אותי לריקוד וואלס.., סובב אותי , הייתי כל כך נבוכה אך שיתפתי פעולה ואפילו נתתי לו לסובב אותי בלי לדרוך לו על הרגל .. ,
כל המוקד עמד , והפסיק עם המענה ונקרע מצחוק..,
אני לא יכולתי להפסיק לצחוק, מכל הבחורות הצעירות והיפות נפל עליי..
חיבק אותי והצטלם איתי , כולם מחאו כפיים, ובסוף גם קיבלתי מתנה - כלבלב פרווה..
שתיקת אישה
מי שמחפש אישה שותקת, שיקח אטמי אזניים וילך למקום אחר..מתקשה להבין את האנשים שמגיעים לקופת חולים להעביר את הזמן, כאילו שזה איזה מועדון חברים סגור, שומר בפתח אין, אבל כולם מכירים את כולם,
ביום שהגעתי הייתי עדה למפגש מרגש בין 2 קשישים כאחד מהם לא שומע ואישתו מתרגמת לו בקול חזק את דברי חברו..
עבורי ללכת לשם זה פשוט עונש, אך מכיוון שהייתי זקוקה לאישור מחלה , הגעתי השבוע לראשונה למרפאה, לאחר שהחלפתי קופ"ח..
כמובן עברתי דרך המזכירות, לאחר המתנה ארוכה, ובדיוק כשהיו צריכים להנפיק לי קוד סודי למחשב "נתקעה המערכת"..
בזמן שחיכיתי, ראיתי גבר עם חלוק לבן עומד ובוהה בי מהצד, כל הפקידים היו עסוקים, והוא הלך, הסתובב, חזר ושוב בא ובכל פעם
שעבר לטש מבטים..
לבסוף המערכת חזרה, וסוף סוף זכיתי לצאת משם, עם הפניה לרופא העתידי שלי..
כשעליתי למעלה ודפקתי בדלת,אותו "לטשן מבטים " פתח לי את הדלת....
זה הרופא שלי.........
עכשיו אני מבינה את הפנסיונריות...,
גם רופא .. וגם שוווה...........
&feature=email
בכל שישי לאחר ארוחת הערב אנו צופים בטלויזיה ב"ארץ נהדרת" , לפעמים בסרט אקשן או כל תכנית בידור אחרת.......
הוא מביא כרית, מניח אותה על רגלייי מתמקם .., מוריד חולצה ומבקש מסאז'...
השרירים תפוסים לו מהשבוע שחלף, מתחילה לעסות, ואז מתחיל לתת פקודות: ימינה , שמאלה , למטה-ימינה, למעלה שמאלה..
בקיצור אף פעם אני לא יודעת אם ימין שלי, שלו, אולי בכלל ימין של הטלויזיה..,
הוא חוזר על פקודתו מספר פעמים עד שאני מגיעה למקום הנכון..
ותמיד מפספסת את הקטעים המצחיקים....
אבל זה לא משנה,
ברגעים אלה אני מאושרת....
שתי דתיות יצאו לבית הכנסת שלהם כדי למכור עוגיות שאפו.
שמה של האחת היה הרבנית-מתמטיקה, ושל השנייה האדמורית-הגיון.
הערב החל לרדת ולהחשיך, והן עדיין היו רחוקות מרחק רב מבית הכנסת.
אמרה האדמורית-הגיון לחברתה: האם שמת לב שאיש אחד עוקב אחרינו בחצי השעה האחרונה?
הרבנית-מתמטיקה: כן. תמהני מה הוא רוצה.
האדמורית-הגיון: ברור מאד מה הוא רוצה! זה לגמרי הגיוני, הוא רוצה לאנוס אותנו!
הרבנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! בקצב הזה הוא יגיע אלינו תוך 15-20 דקות לכל היותר! מה נעשה?
האדמורית-הגיון: הדבר היחיד ההגיוני שאפשר לעשות זה להגביר את קצב הליכתנו!
הרבנית-מתמטיקה כעבור כמה דקות: זה לא עובד!
האדמורית-הגיון: כמובן שזה לא יעבוד! האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד -
גם הוא הגביר את קצב הליכתו!
הרבנית-מתמטיקה: אם כך, מה נעשה ? בקצב הזה הוא ישיג אותנו תוך דקה!
האדמורית-הגיון: הדבר ההגיוני היחיד הוא להתפצל. את תלכי בכיוון הזה ואני בכיוון ההוא.
הוא לא יכול לעקוב אחרי שתינו!
האיש החליט לעקוב אחרי האדמורית-הגיון.
הרבנית -מתמטיקה הגיעה לבית הכנסת, והייתה מודאגת מאד לגבי מה עלה בגורלה
של האדמורית-הגיון.
כעבור זמן מה הגיעה האדמורית-הגיון, קצרת נשימה וסמוקה.
הרבנית-מתמטיקה: תודה לאלוהים שהגעת! ספרי לי מה קרה!
האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד! האיש לא יכול היה לעקוב אחרי שתינו,
אז הוא עקב רק אחריי.
הרבנית-מתמטיקה: כן, כן, אבל מה קרה אז??
האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות.
אני התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי, וגם הוא התחיל לרוץ מהר ככל שיכול היה.
הרבנית-מתמטיקה: נו, ואז??
האדמורית-הגיון: ואז קרה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. הוא השיג אותי!
הרבנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! ומה עשית?
האדמורית-הגיון: עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות. הרמתי את השמלה שלי..
הרבנית-מתמטיקה: אוי שומו שמיים! ומה ! האיש עשה?
האדמורית-הגיון: האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לעשות.
הוא הוריד את המכנסיים שלו.
הרבנית-מתמטיקה: הוי, לא!! ומה קרה אז?
האדמורית-הגיון: מה שקרה אז היה הדבר הכי הגיוני שיכול היה לקרות, אחותי!
בחורה ששמלתה מופשלת מעלה, רצה הרבה יותר מהר
מגבר שמכנסיו מופשלות מטה!
נמצאת בתקופה של המון החלטות לגבי ההמשך,
מבולבלת, רוצה למכור את הדירה שלי, ולקנות באיזור בו אני מתגוררת אבל חוששת לעשות את הצעד,
ועוד יותר חוששת לא לעשות את הצעד..
נותרו לי מס' חודשים לגמר החוזה שלי, והזמן הולך ומתקצר...
לחזור אחורה זה הדבר הכי מבעס.., גם בני לא רוצה לחזור לשם ואני ממש מבינה אותו..
השבוע , מתחילה עם הגישושים.., ברור לי שההחלטה צריכה להתקבל בקרוב..
רק המחשבה שוב להעתיק את הציוד שלי גורמת לי לכאב ראש.., בכל מעבר מאבדת חפצים ועבודות שלי..
הפעם, רוצה שזה יהיה המעבר האחרון ל10 שנים הבאות לפחות, למקום משלי.., שאוכל לקדוח חורים בכל מקום בלי לתת דין לאף אחד..
שאוכל לשבור קירות, שאשים עציצים, שאתלה וילונות, שאשתמש בכישורי לבנות את הפינה שלי..
שבוע טוב :-))
לצערי כל אחד מאיתנו נתקל באנשים שמאיישים תפקידים בכירים, בלי יכולות, בלי כישורים, פשוט המזל משחק להם..
לפעמים אפשר לחשוב שתפקידם של אלה זה לשים מקלות בגלגלים, לשבש, ולעצור אחרים..
פוסט זה מוקדש לאנשים אלה...
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מכירה אדם שנמצא בתפקיד, לא תפקיד חשוב במיוחד, והוא מבצע אותו בצורה גרועה ביותר מנצל את כוחו כדי לקלקל, ולהרוס
ובעיקר כשנותרה לו עוד חצי שנה לסיום תפקידו..
הוא אפס....אבל צריכים אותו, אז אנשים מתחנפים אליו.., והאגו מוביל אותו.., הוא לא נותן לאף אחד להיות לפניו...
הוא נשאר אפס...
אילו היה מוותר אפילו לאחד לעבור אותו, ערכו היה גדל והיה הופך להיות 10...
אבל הוא כזה , אפס גדול..
בסוף השנה הוא מסיים את תפקידו.., ויחזור להיות אפס קטן...
בתכניות הבית-סיפריות , הוסיפו הכשרה לתלמידים- קורס עזרה ראשונה- החייאה.
הקורס הינו במקום 2 ימי לימוד רגילים בבית הספר.
בהתחלה בני התרגש שלא לומדים...
לאחר היום הראשון היה מאוכזב, הוא סיפר שהביאו להם בובה מלפני 50 שנה ישנה ומסריחה..
הוא חמק משעה באיזה תירוץ.., ולא ממש שש לחזור לשם..
למחרת היה המבחן, ובני היה לחוץ, הגעיל אותו להנשים את הבובה..
וגם הפחידו אותם שבלי זה אי אפשר לסיים 12 שנות לימוד...
הצעתי לו להשתעל מהבוקר, לעשות כל מיני קולות כדי שלא ייתנו לו להתקרב ולהדביק את שאר הילדים..
אך לשמחתי ,בני התעשת ועשה את המוטל עליו - עבר את המבחן...
במידה ויש מישהו ממשרד החינוך שקורא את דבריי:
להביא בובה זקנה ויישנה זו סטייה- פדופיליה...
היום יש בובות בלונדיניות ושופעות.., מדוע אי אפשר לתת לילדים קצת להינות??,
ומה לגבי הבילבול המיני שהבובה יכולה לגרום לילדים שעדיין התחברו סופית לזהותם המינית ?
ולגבי סיום 12 שנות לימוד, עכשיו אני לפחות רגועה, שאין לי עוד הרבה שנים לסבול את מערכת החינוך שלכם, חששתי לרגע שבני ייכשל ולא תתנו לו להתגייס, ללמוד, להתחתן ולהביא לי נכדים..
כל כך הרבה שינויים לאחרונה..
מצד אחד גדלתי בשנה נוספת עד לאחרונה מאוד נהניתי שהשארתי מאחורי את שנות ה-20 וה-30 שלי, מצד שני נמצאת בסביבה של צעירים
ונושא הגיל כל הזמן עולה..
המצגת שעשיתי לסיום הקורס יצאה מאוד מוצלחת, בכל שקופית אנשים פרצו בצחוק, חשבתי שזה משעשע אבל הם פשוט נסחפו..
לא ידעתי שראשי הצוותים יראו גם את הם את המצגת,
קיבלתי המון פידבקים מחבריי לקורס, מהרכזת שלנו, שמעתי שהמצגת עברה ורבים צפו בה.. התגובות שקיבלתי מאנשים " את ממש מפתיעה, לא כמו הנשים בגילך.." האמת שהבורות של בני ה-20 הייתה משעשעת אילולא הם אלה שהיום מנהלים הרבה מקומות עבודה.., מבחינתם אישה כבר בגיל 38, הופכת למעמסה.., מבחינתם בגיל הזה אנחנו עם רגל אחת בקבר..
עצוב שהם לא מודעים ליתרונות שלנו, האחריות, החשיבה הבוגרת , ההתמודדות יותר קלה לנו, אין חשש שנמצא לחופשת לידה (בכל מקרה אצלי זה בטוח) , אנחנו כבר אחרי הלימודים..,
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יש לי מחזר מסתורי שמתקשר אליי לפלאפון ומשמיע לי שיר במקום הודעה הקולית..,
אז, אם אתה קורא את הפוסט חשוב לי שתדע שהייתי מעדיפה בתור חיזור התחלתי ענק יהלומים, וארוחת ערב רומנטית ברומא
הארוחה צריכה לכלול רביולי בטטה, מוקרם ברוטב פטריות, בקבוק יין טוב, ועוגת שוקולד חמה עם קצפת בצד, וכמובן קערת תותים..
מכיוון שהתאמצת והשמעת לי את השיר עד הסוף זכית בפוסט..
עשרה ימים לא כתבתי..
האמת שאין לי לאחרונה זמן לכתוב ,לקרוא פוסטים ולהגיב..
אז.., הרגע פתחתי את הבלוג שלי והסתכלתי כמה צפו בי לאחרונה..
האמת שהופתעתי..
ביום שפורסם הפוסט הקודם היו לי 665 צפיות ולמחרת 690 (המספרים מדוייקים)..
וב30-31 לדצמבר היו לי 172 ו-192 כניסות..
אני פשוט מופתעת.., מי חורש על הבלוג שלי ???
חייבת לציין שיש כאן מישהו שממש אבל ממש משועמם ... אם הוא יושב וקורא את הפוסטים שלי...
שבוע טוב...