מתקשה להבין את האנשים שמגיעים לקופת חולים להעביר את הזמן, כאילו שזה איזה מועדון חברים סגור, שומר בפתח אין, אבל כולם מכירים את כולם,
ביום שהגעתי הייתי עדה למפגש מרגש בין 2 קשישים כאחד מהם לא שומע ואישתו מתרגמת לו בקול חזק את דברי חברו..
עבורי ללכת לשם זה פשוט עונש, אך מכיוון שהייתי זקוקה לאישור מחלה , הגעתי השבוע לראשונה למרפאה, לאחר שהחלפתי קופ"ח..
כמובן עברתי דרך המזכירות, לאחר המתנה ארוכה, ובדיוק כשהיו צריכים להנפיק לי קוד סודי למחשב "נתקעה המערכת"..
בזמן שחיכיתי, ראיתי גבר עם חלוק לבן עומד ובוהה בי מהצד, כל הפקידים היו עסוקים, והוא הלך, הסתובב, חזר ושוב בא ובכל פעם
שעבר לטש מבטים..
לבסוף המערכת חזרה, וסוף סוף זכיתי לצאת משם, עם הפניה לרופא העתידי שלי..
כשעליתי למעלה ודפקתי בדלת,אותו "לטשן מבטים " פתח לי את הדלת....
זה הרופא שלי.........
עכשיו אני מבינה את הפנסיונריות...,
גם רופא .. וגם שוווה...........
לפני 13 שנים. 24 בפברואר 2011 בשעה 21:54