הבוקר קמתי מוקדם, עשיתי הכנות מוקדמות, התכוננתי היטב לסשן המיוחד שידעתי שיחל בעוד
מס' שעות.
האמת שהתלבטתי מעט, פעם אחרונה שהייתי שם הבטחתי לעצמי שאני יותר לא חוזרת לשם, אך כמו רבות אחרות כאן אני מזוכיסטית מלידה , בקיצור התארגנתי ויצאתי.
הסשן התחיל ואני מתחילה להרגיש את הרטיבות החמימה נוגעת בגופי, אני מתמתחת לחוש את המקלחת הנעימה הזו, מריחה את הניחוח, מרגישה כל תא ותא בגופי שנפתח לקבל באהבה הנוזלים המקיפים אותי , אני עוצמת עיניים נהנית, חשה נגיעות בגופי , חשה את ההשפרצות והקולות שלהם.., בולעת מעט מפעם לפעם..
לפתע אני שומעת קול קורא : "הילדה עם הבגד ים הצהוב שחי למים הרדודים..",
אני מסתכלת באנשים, כולם שוחים איתי במקלחת הזהב שלי, מרביתם שותפים מלאים גם ליצירת אותה מקלחת..,
אני לא יודעת מי אמר שהאנשים הואנילים חושבים שמקלחת זהב היא סטיה,
ראיתי אתכם שם במאות אם לא באלפים היום בימית 2000 , אז לי ,אל תספרו סיפורים -שלא נהניתם..
לפני 16 שנים. 18 ביולי 2008 בשעה 18:43