"המטורף" | הבלוג של שתיקת אישה - שתיקת אישה

שתיקת אישה

מי שמחפש אישה שותקת, שיקח אטמי אזניים וילך למקום אחר..

הסיפור שאני עומדת לספר קרה לפני כשנתיים ,

יום אחד צעדתי ברחוב, לפניי הלך גבר בשנות ה-50 לבושו מוזנח, כובע על ראשו ותיק גדול על גבו,
"הומלס" חשבתי לעצמי, הליכתו הייתה קופצנית, כמעט מדלגת והוא דיבר בקול, ופרצי צחוק נשמעו לכל אורך הדרך, האיש היה לבדו, רק שהוא היה מדבר למישהו שכביכול צעד לצידו,
"משוגע או מטורף " חשבתי לעצמי "צריך לאשפז אותו" , בדרך עמדנו באותו רמזור ארוך, ובכל פעם ששמעתי את פרצי הצחוק תמהתי לעצמי "מה מצחיק אותו כל כך.."
כל אותו יום חשבתי על האיש "המטורף" ,וריחמתי עליו..
צחוקו לא עזב אותי, ואז קלטתי שמי שמסכנים זה אנחנו - האנשים ה"נורמאליים" , אני לא חושבת ששמעתי פעם מישהו צוחק כל כך מכל הלב, מאושר מ"החברה"(גם אם היא דימיונית),,

בערב כבר קינאתי באיש, הייתי רוצה פעם אחת להרגיש את השחרור שהאיש חש, את חוסר הדאגות ולצחוק בצורה הכי מטורפת שאפשר בלי לתת דין וחשבון למי שסובב אותי..

אתמול נתקלתי שוב באיש, הליכתו כבר לא הייתה קופצנית כל כך, הוא עדיין היה מוזנח במראה אך צחוקו נעלם, והוא לא שוחח עם איש..

חשבתי עליו כל היום, מאוד קיוויתי שהוא לא נפל לידי "פסיכיאטרי/ת" , ושהפרו את האיזון של האיש עם כדורי הרגעה והפכו אותו ל"נורמאלי.." , כמונו..

,

בן כנף(שולט) - הגבר המצחקק שככל הנראה ראית הוא סכיזופרן.
לא מציע לך לקנא בו ובמחלתו.
לא מציע לך לראות הרבה חיובי בצחוק שהוא משמיע כתגובה למשהו מצחיק שאמרה לו הדמות הדמיונית החיה בתוכו.

מציע לך לשחרר צחוק כמה שיותר, לצמצם חרדות ולהקטין אגו בלי לעזוב את העולם הנורמלי שלך. הכי טוב.

ולמה לא צחק שוב ?
מן הסתם אבן עבר אצל הפסיכיאטרים. עכשיו הוא כנראה צוחק פחות ומחובר למציאות יותר. עדיף.

לפני 16 שנים

שתיקת אישה - ברור היה לי שלאיש יש בעיה, אבל הצחוק שלו עורר אצלי משהו..,
אנשים ביום יום עסוקים במירוץ עבודה-בית, ובאיזה שהוא מקום שכחנו להנות מהחיים, להנות מדברים קטנים.

הגישה לחיים שלי היא לקחת הכל בחיוך, לצחוק מכל דבר (ואפשר להבחין שאני מתבלת גם בפוסטים שלי במעט הומור ),
אך בכל מקרה אנחנו מפסידים.., נורמאלים או לא..

לפני 16 שנים

אדון בלק ג'ק - לפני שאנחנו ממהרים לתייג אדם כ"מטורף", "זקוק לאישפוז", סתם "סכיזופרן" וכיוצא באלו - הגדרות שבאות בד"כ להראות "לי" במה אני טוב "ממנו" - וזה יכול להיות "לי" פרטי או "לי" כחברה -
ניתן להזמין את האיש לקפה, שטרודל לא יזיק, ולומר לו שצחוקו נעם לנו.
צחוק מחד, עצב מאידך וכד' הם רגשות אנושיים ולגיטימיים בעולם הזה גם ללא כדורי עזר ושאר מרעין בישין. זה שהם נעשים בפרהסיה לא מעלה ולא מוריד לעניין אותה "נורמאליות"
ולחסוך לך מחקר - גם אני קולגה :-)

לפני 16 שנים

שתיקת אישה - היי קולגה :-)
בעיר קטנה כמו שלי זה מעט בעייתי להזמין סתם כך איש לאכול תפיחת תפוחים..,
בכל מקרה ברור לי שלא הייתי מזמינה את האיש והסיבה היא: שיש דברים שנראים יפה מרחוק, עובדה שבמשך שנתיים אותו זכרון היה חקוק, ולצערי עכשיו את מיקומו של הזכרון תפסה תמונה עגומה ועצובה..

לפני 16 שנים

בא ממקום אחר - הסיפור מזכיר את השיר על האיש האלם הגבוה ודק שאיש מבני העיר לא הכירו באמת.
מדוע צלק האיש ועל מה אינך יודעת. עצם זה שצחק והיה לו טוב - זה העיקר.
משוגע ? לא נורמלי ? ואולי פשוט איש מאושר העושה את מה שחש באותו רגע .
הלוואי וגם אני הייתי מרשה לעצמי לעשות את מה שאני באמת חש ללא מחשבה מה יגידו הסובבים אותי.
ולאחר שנתיים כאשר ראיתאותו ומבטו השתנה גם הפעם אנך יודעת מדוע.
מה הוא חש ? מה עבר עליו ?
בשני המקרים אינך יודעת מיהו או מהו מצבו האמיתי.!
האם תמיד שמח ונהיה עצוב ?
או שהיה תמיד עצוב ואז לפני שנתיים היה שמח זמנית ?
הסקת מסקנות נמהרות וניתוח קליני על ידי "אנשים מלומדים" אינה במקומה במקרה זה.
כולי תקווה שאותו איש אכן לא "נפל" לידי איש כלשהו שקבל רשיון לעסוק בפסיכיאטריה והוא לא עבר טיפול כלשהו שהפך אותו "לנורמאלי" מדוכא ועצוב.
ובלי שום קשר האם בדקת גם אצלו את התפיחה ?

לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר

הרשמ/י התחבר/י