שתיקת אישה

בחודש האחרון עשיתי טבלת ייאוש, כמה ימים נותרו לילד לחזור לבי"ס..

בתור ילדה שנאתי את המסגרת הזו,העניין היחיד שהיה לי , היה קשור לשיעורי ספורט, ולשיעורי ספרות..

חברות ילדות נשארו מתקופת התיכון עד היום, אך האמת ששנאתי מלבדן את חברת הבנות שהתעסקה עם שטויות, דיברה על דברים ששיעממו אותי, בקיצור הייתי אאוטסיידרית מבחירה..
המצחיק שחלק מהמורות של בני הן בנות שלמדו איתי בכיתה/שכבה , וממש לא סבלתי אותן..
ולאחר שסיימתי את התיכון שמחתי שלא אצטרך להיות איתן בקשר משום סוג שהוא, ובעל כרחי לאחר למעלה מ-20 שנה נאלצת להגיע לבי"ס ולפגוש אותן בפעילויות וימי הורים..

אם לפחות בני היה משתדל לעשות עצמו לומד- מילא, אך הוא אפילו לא מרגיש צורך להעמיד פנים שהחומר מעניין אותו, וכששואלים אותו הוא אומר למורה (הנפגעת..), שהחומר משעמם..

השנה סחט מאיתנו ספרייה חדשה אמר שזה יישפר לו את המוטיבציה ללמוד..,( חושב שעשו אותנו מאצבע..), אבל נותנת לו להינות מהספק שאנו מאמינים לו..


טוב מהשנה יש לי עוד 5 שנים בלבד (וזאת בהנחה שבני לא יישאר כיתה..)