שתיקת אישה

מדי שנה , מיד עם פתיחת שנת הלימודים כמו כל הורה אני מקבלת הודעה להגיע לאסיפת הורים.

בכל שנה מגיעה אחרי יום עבודה, עייפה, לשמוע את דברי המורות, את דברי המנהלת, את דברי היועצת, את דברי הפסיכולוגית, את דברי רכזת השכבה(אם שכחתי מישהו מתנצלת מראש..),
וכל אחת מהן עומדת בפנינו רעננה, ריחנית (אחרי מקלחת ומנוחת צהריים..), ומרצה בפני ההורים הקשובים.... ,
בסוף כל מורה מבקשת " לשתף "אותנו בשיר קטן שהכינה (הכינותי מראש..), או סיפור קצר , וההורים המסכנים (כן אנחנו), מתפתלים, מפהקים, מסתכלים בשעון, אבל זה לא ממש מזיז למורות שרגילות לחנך את ילדינו..
באותם רגעים אני ממש מבינה את הבן שלי שאומר:"אמא ממש משעמם בכתה..",

לפעמים שואלת את עצמי "האם הן אינן שמות לב שההורים עייפים, רעבים (הקרקורים נשמעים מרחוק..), ושהשירים שלהם ממש מעניינים את הסבתא שלנו (ז"ל), ובתום האסיפה כל כיתה עוד צריכה להכנס לשיחה אישית עם המחנכת שמסכמת שוב את שנאמר לפני כן..

לפתע הבנתי, המורות הן שולטות ומעבירות את ההורים סשן מיוחד,
הן בודקות את הגבולות שלנו..,

השנה החלטתי שלמרות היותי בעברי נשלטת , אני לא מוכנה לעבור את הסשן הזה שוב..
שלשום התקשרתי למחנכת והתנצלתי מראש שאין ביכולתי להגיע..

הבוקר קמתי רעננה , כשלפתע קלטתי שזו השנה הראשונה מזה 7 שנים שהחמצתי את המפגש השנתי של קוראי השירים..