כהרגלי מדי שבת , השארתי את בני באימון , והתלבטתי כיצד אשרוף את השעה הזאת..,
לקחתי את הMP4 שבני שאל מהגרוש שלי לצורך למידת הדרשה (בר מצווה )
והתחלתי לשמוע שם שירים שהגרוש שלי הקליט..
ירדתי מהרכב והתחלתי להסתובב באיזור,
לפתע קלטתי שאחד הדברים המשותפים היחידים שהיו לנו - אהבה לשירי א"י הישנים,
ומאוחר יותר- הבן..
עברתי ליד גן ציבורי, הבטתי בפעוטות שמשחקים, שמתנדנדים ומתגלצ'ים
ומראות שהיו בעבר חלק מחיי ונעלמו בשנים האחרונות (בני גדל מעט ),
חשתי געגוע לא מוסבר, רציתי לעשות עוד ילד, עוד שניים..,
בין רצף השירים לפתע שמעתי את השיר של זוהר ארגוב "אל נבקש", הפזמון כל כך התאים לשעה המיוחדת שהייתה לי:
"יש דברים נסתרים
לא נבין לא נדע
נעשה גם דברים
שנראים בלי סיבה
לא צריך כל דבר
לחקור ולשאול
לפעמים גם מותר
לא לדעת הכל"
אז אלוהים , אינני יודעת אם הייתה סיבה להצצה לחיי הקודמים, ולדברים שחלקתי עם הגרוש,
השנה אני לא שואלת ולא חוקרת, פתוחה להצעות ..
לפני 16 שנים. 4 באוקטובר 2008 בשעה 18:45