שתיקת אישה

אתמול הבאתי את בני לפני בורא עולם, להתייצב לפניו, לקבל עליו עול המצוות ,
בבמה הכי יוקרתי עליי אדמות שניתן למצוא כאן בעולם הזה- הכותל המערבי בירושלים.
לדעתי זהו המקום המושלם היחיד שבו צריך היה להתקיים טקס הבר מצווה.

עיקר הטקס לא היו הצ'קים, לא המוזיקה, הזיקוקים, האורחים שלעיתים מגיעים "כי לא נעים", המלבושים של בני המשפחה, התסרוקות או האוכל..,

הטקס היה טקס פרטי מאוד במקום הכי ציבורי בעולם עם מאות משתתפים..
המשתתפים בטקס היו אנשים שנקלעו לשמחה, ששמחו בשמחתינו, שרקדו מתוך שמחת אמת,
והתפאורה- אין עליה.., התפאורה היפה ביותר בעולם, שום מעצב פנים לא יצליח ליצור אווירה מהסוג הזה, האנרגיות, הבוהק של האבנים, הרגשת הטוהר..

הטקס היה מרגש, סוכריות נזרקו לעבר בני והוא עמד זקוף , לא ניסה להתחמק מהסוכריות פשוט עמד שם בגבורה וקיבל את הכל בחיוך , באותו רגע הייתי כל כך גאה בו!
(אני חושבת שזו הפעם הראשונה שבני עובר טקס כלשהו ואני לא בוכה..)

את בני ליוו קומץ קטן מבני המשפחה, אך לא היה צורך ביותר , אלה הם האנשים שליוו את בני לאורך השנים, אלה שהוא הכי מחשיב.., אלו שהשפעתם היא הגדולה ביותר.

ואני רוצה להודות למישהו מאוד מיוחד, שאילולא הוא, הכל היה עובר קשה יותר, מסורבל יותר ..
ואני מורידה את הכובע בפניו שהצליח לשרוד את המשפחה שלי.. ועוד חייך בסוף היום.

תודה :-)))