כמו כל הורה , מתפקידי להכין את בני ליום בו יפרוש כנפיים מהקן..
ומכיוון שאני מתפקדת כפונקציה כפולה (בד"כ), אני מחליטה היכן להרפות,
והיכן ללחוץ..
לצערי הנער לא מקשיב במיוחד (אלא אם אני רוצה לקנות לו משהו..) , הוא עסוק בעצמו..,
אולי גם בגלל שהוא בן יחיד, הוא למד שאינו צריך לחלוק משחקים ודברים עם אחרים, אך לאחרונה אני נתקלת שוב ושוב בתופעה שהנער "מחסל" כל דבר שקיים במקרר, בלי התחשבות, מחסל עוגות שלמות, פיצות גדולות, ולא חושב שאולי גם לאמא מתחשק לאכול ..
למרות ששוחחתי איתו התופעה נמשכת..
אתמול החלטתי שהגיע הזמן לעשות סוויץ..
החלטתי ליישם את המשפט: "חנוך לנער כפי דרכו",
אחרי העבודה הלכתי למכולת וקניתי שוקולד שהילד מאוד אוהב, ואכלתי את השוקולד מתוך כוונה להשאיר לו את נייר האריזה של השוקולד מול העיניים.., לשמחתי (ולצערי), נשארה קוביה אחרונה כשנכנס, והתחנן שלא אוכל אותה..
לאחר לבטים החלטתי לתת לו לאכול את הקוביה..,
הילד נשאר עם טעם של עוד.., הוא כעס שאכלתי לבד ולא השארתי כמו תמיד 3/4 ..
סיפרתי לו שכוונתי הייתה שלא יטעם כלל, כפי שהוא עושה לי תמיד..
אני חייבת לציין שבפי נותר טעם מר..,
לפני 15 שנים. 26 בנובמבר 2008 בשעה 18:11