השבוע ביקרתי אצל הגניקולוג שלי, הוזמנתי לבדיקה.
הרופא: גשי והתפשטי מאחורי הוילון
אני: תוהה ביני לבין עצמי למה הוילון אם ממילא הוא יראה אותי עוד רגע ערומה.. (מבצעת את בקשתו..)
הרופא: שבי בנוח..
אני:תוהה שוב האם ניתן לשבת בנוח בכיסא שמרים לך את הרגליים בפיסוק, ולאוורר את החורים ..
ברקע שומעת את כפפות הגומי , שקשוק קלים..,
וגם אני מתחילה לשקשק..
הרופא: זה מעט לא נעים..
מתחיל ל"חפור אצלי..,,
אני: אייייייייייי, זה כואב..
הרופא :זה לא כואב
אני: אוחחח זה כואב..
הרופא :זה לא כואב..
אני:בתוכי- יא בן אלף זונות, אם אני אומרת שזה כואב אז זה כואב.., ולך בוודאי שלא כואב..
הרופא: תספרי עד 20 ואני מסיים..
בלב אני סופרת., מרמה מעט אך מגיעה ל-20..
הרופא: לא שמעתי, לכן זה לא נחשב.., (וממשיך להכאיב לי.)
אני: מתחילה לספור מגיעה לארבע.., ומסננת בעצבנות רבה- אני לא יכולה..
הרופא: טוב ,אם כך גמרתי..
יא בן אלף, אם הייתי יודעת מההתחלה שזו מילת הביטחון הייתי אומרת אותה עוד לפני שהתפשטתי..
לפני 15 שנים. 21 בפברואר 2009 בשעה 20:23