היום פגשתי בחור שהיה איתי בכיתה בביה"ס - יסודי,
בתור ילד הוא היה מסכן, לעגו לו, צחקו עליו, והיה מקור לצחוק של מרבית הילדים.
תמיד ריחמתי עליו, בעיקר כשמורות היו פונות אליו עם שאלות, הוא היה עונה בצורה לא
ברורה,אף פעם לא הבנת מה הוא אומר לך.
זכור לי שתמיד היה נעדר בימי הולדת, חוץ בימי ההולדת שלי, תמיד הגיע עם מתנה צנועה,
ובגללו מעולם לא פתחתי את המתנות ביום ההולדת עצמה.. , חסכתי ממנו לעג וצחוק..
חלפו להן השנים,
ושמעתי שהבחור עשה חיל בUSA, שהוא מליונר, ושהצליח מאוד .
לא ראיתי אותו כ25 שנים, והיום דרך חבר משותף פגשתי אותו.
הוא נראה אמנם מבוגר (שיער מאפיר), אך רואים שהבנאדם בא מליגה אחרת,
האמת היא שהצטערתי שכל אותם ילדים שצחקו עליו, וכל אותן מורות שהתעללו
בו לא זכו לראותו, אין לי ספק שהיו מרגישים צביטה בלב..
ואילו אני , שמחתי עבורו, וגם עבורי, שיכולתי להיישיר מבט וללחוץ לו יד בלי צורך להתנצל,
ולדעת שגם הוא זוכר שתמיד כיבדתי אותו.
בחזרה הביתה חייכתי לעצמי, חשבתי שאולי הבדיחה עם ה-אבטיח נכתבה עליו..
לפני 15 שנים. 3 באפריל 2009 בשעה 17:06
