כל העונה עקבתי אחר התכנית הישרדות, והרגשתי הרגשה של פספוס שאני לא הייתי שם.
האמת שזו הייתה עונה מאוד מעניינת, בשעה הייעודה עזבתי הכל וישבתי מהופנטת מול הטלויזיה..
המשימות היו משימות בדס"מיות.., הדמויות הירידות והיללות נראו כלקוחות מהכלוב..
אז מה היה לנו שם-
באחת התכניות נקשרו המשתתפים אחד לשני, ופשוט סשנו אותם 3 במכה, אוחחחחחח...
הייתי מתה להיות הסנדוויץ ...
המכות של המשתתפים בבריכת בוץ..
והבחורים שווים אחד אחד.., היה שם הטיפוס הזה איגור.., הקללות שלו הן משהו מיוחד, הבחור אלוף בהשפלות, בכל פעם שאמר לנטע- לי "זוהמה".., בקול כזה..., אני פשוט נרטבתי.., כן אני זו שמשתוקקת להיות הזוהמה שלו.. אין עליו - מאסטר מהשורה הראשונה, אלוף בהשפלות..,
אין לי ספק שאם הוא היה אומר לי "זוהמה " , אח"כ הייתי רצה עם גיא לעשות מקלחת..,
ואני מבטיחה לכם שאיש לא היה בא ושואל "מה קרה שם אחרי המקלחת "...,
ובלילות הייתי נרדמת לקול שירתו הרומנטית של עידן..,
אין ספק שאם אני הייתי שם ולא נטע-לי בשבקין היה חותך לי את החזיה עם הסכין שלו..
את אנסטסיה הייתי שולחת לאי הגלות עם פאזל 5 חלקים, ואומרת לה שרק לאחר שתפתור אותו תוכל לחזור לאי..
את דיווה ומיכל הייתי מטביעה בבריכת הבוץ.., ונותנת להן לבלוע הרבה בוץ ומרחיקה אותן מהאי.., לא לפני שהייתי מבקשת ממיכל שתלמד אותי את העמידה המיוחדת שלה....(תנוחה מצויינת להצלפה ולזיוני תחת..)
אבל הדבר שלא הייתי מוותרת עליו זה - שאריק היה הופך להיות החבר הכי טוב שלי...
לפני 15 שנים. 26 במאי 2009 בשעה 17:07