אם יש דבר שהוא טאבו אצלי - זה הבן.
אני מוכנה לספוג הרבה חרא (לא אמיתית, חבר'ה לא להתלהב..), הרבה פעמים אני
עוברת בשתיקה על המון דברים שמעצבנים אותי, אבל אם יש משהו שאני לא מוכנה לעבור לסדר
היום זה כאשר נוגעים לי בגור (בבן), אז אני הופכת להיות לביאה אכזרית,
לצערי לעיתים די קרובות לאחרונה אני נאלצת להילחם, אך בימים אלה אני מנהלת מלחמת התשה, אולי למראית עין אני נראית חלשה, טובה, וותרנית , אך זוהי טעות אופטית בלבד..
ביום שישי המכה הראשונה תונחת..
הייתי שמחה לראות את המיקרובים מתרוצצים אחוזי תזזית חושבים כיצד להגיב, מה לעשות..,
בפעם האחרונה הזהרתי שאולי את המערכה הזאת הם לקחו, אבל הקרב טרם הסתיים..
הם ישבו שם מדושני עונג, מרוצים מעצם, חושבים שאלה מילים שנאמרו בלהט ..,
ולא יודעים שתכנית הקרב מוכנה, אין במלחמה הזאת שבויים..
הכל מותר באהבה ובמלחמה, וכאן יש קמצוץ משניהם..
לפני זמן רב כתבתי פוסט נוסף על אהבה ומלחמה.., משום מה אני מאוד אוהבת מלחמות..
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=136294&blog_id=36236
לפני 15 שנים. 18 באוגוסט 2009 בשעה 19:32