שתיקת אישה

לפעמים צריך להיות ממש בתחתית כדי לצמוח ולגדול, הבעיה אצלי שתמיד הייתי למטה, למרות הרצון העז לצאת משם, היכולות שלי, הכישרון, תמיד נקודת הפתיחה שלי הייתה בתחתית, למדתי כנגד כל הסיכויים, סיימתי בהצטיינות, וכל השנים המשכתי ללמוד, אף פעם בעצם לא פרצתי,אבל ביצעתי את עבודתי על הצד הטוב ביותר.., לאחר גירושיי ההדרדרות הביאה אותי מבחינה מקצועית לשפל.., דבר כמובן שפגע במישורים אחרים..
מבחינה אישית התפתחתי והתחזקתי אך בכל פעם נפלתי שוב .. ועמוק יותר.., קמתי , ושוב התחלתי מההתחלה..

לאורך השנים תמיד הייתי מוקפת בחברים, משפחה, בכל השנים הם עמדו לצידי ברגעים הקשים ועזרו, אך אט אט ההרגשה שלי שגם להם נמאס,לפעמים נראה שלהם יותר קשה להתמודד עם הקשיים שלי, למרות שאני מנסה לצחוק ולקחת הכל הכי קל שאפשר, אך מסביב רואה שאט אט הם נשברים.., אני משתדלת להמנע מלהתקשר כדי לא לדכא אותם, אך הם יוצרים קשר , מתוך דאגה, רצון לתמוך, אני מנסה להקל, לדבר פחות על הקשיים היום-יומיים כדי להקל עליהם, אך לצערי זה לה ממש מצליח ..

לא פעם אמרו לי שהם לא יודעים כיצד אני שורדת ,אני מנסה בכל כוחי לצאת מהמקום הזה ,להתפתח..
המקום בו אני נמצאת זה לא מתוך בחירה..אני שם וצריכה להתמודד עם מה שהחיים מציעים לי..(או שלא מציעים לי..)

הדבר שהם לא מבינים שההחלטות שאני לוקחת לא תמיד באות מהשכל הישר, תמיד יש מעורבות רגשית חזקה, השיקולים לפעמים לא מובנים להם.., ולא תמיד אפשר להסביר להם שהם מסתכלים על הדברים ממקום אחר לגמרי, ושבתאוריה הכל מאוד פשוט..


נקודת השבירה שלי הייתה כששפטו אותי על הסיפור שהיה במקום העבודה האחרון, שנה שלמה סבלתי מהתעללות (גם אני וגם שאר העובדות),לחץ נפשי, הלחץ הכללי , והלחץ שהופעל במקום העבודה שבכל רגע אתה נשלח הביתה (היו המון פעמים שלא הייתה עבודה וחיפשו את מי לשלוח למס' ימים ללא תשלום כמובן)
והגבתי כפי שהגבתי, הביאו אותי לנקודת הפיצוץ.., לא ציפיתי לתמיכה במעשיי, אז נכון קיללתי (לא נגעתי באיש, לא שברתי, לא איימתי, לא גנבתי)ואמרתי את כל מה שחשבתי במשך כל השנה, הדברים נאמרו בצורה הכי בסיסית, הכי בוטה.., כבר לא היה לי מה להפסיד.., אך הדבר האחרון שהייתי מצפה מהם זה לחוש את התחושות שהם חשים, של אי יכולת להתמודד, סלידה.

אחת מחברותיי אמרה שנורא קשה לה בעבודה והיא לא מתנהגת בצורה כזאת.., נכון, מה שהיא לא מבינה שנקודת הפתיחה שלה שונה, יש לה בעל שאיתו היא יכולה לחלוק את הקשיים, יש גב כלכלי, יש ביטחון, ויש משפחה שיכולה לעזור במידת הצורך.., אז הלחץ הנפשי שונה משלי., חוץ מזה אני בנויות אחרת, אצלי החיים עוברים דרכי, אני חווה כל דבר בצורה הכי חזקה שיש, שמחה,בכי,צער ,אושר,הטמפרמנט שלי אחר, אני יכולה להתרגש ממילה,מפרח מאור של יום שמש, ורגשות הכעס גם הם מאוד חזקים, כאשר יש חוסר צדק, וכאשר מצמידים אותי לפינה..

בעבר כתבתי בפוסט:

" מה חברות מייצגת עבורי:
כנות, הבנה בלי מילים, מבטים, חיוכים, כתף ברגעים הקשים, דמעות (של אושר ועצב), והידיעה שלא חשוב מה תעשה לעולם לא ישפטו אותך וילוו אותך..
החברות היא נתינה ללא תנאי, אתה נותן ולא מצפה לקבל בחזרה כל תמורה, הנתינה היא מהלב (לא מהכיס), הנתינה היא רוחנית לא חומרית,
היא לא ניתנת להעברה, להחלפה או לקניה לכן היא כה מיוחדת.."

הייתי מוסיפה לזה:קבלה ..

בשלושה שבועות האחרונים עסקתי באיסוף השברים..,
עכשיו אני שוב עומדת על רגליי ומתחילה שוב לחפש את הדרך שלי..