לפני יום כיפור חשבתי על האנשים שאני צריכה לבקש את סליחתם על שפגעתי בהם.., האמת היא שההתלבטות הייתה מאוד גדולה, האם צריך לבקש סליחה מאדם שאתה אומר לו את דעתך עליו? אם אתה סבור שהאיש הוא מטומטם מוחלט והוא רוצה להראות את חוכמתו על חשבונך.., ואתה אומר לו את דעתך עליו האם הייתי צריכה לבקש סליחה?
האמת היא שלא עשיתי זאת, מבחינתי אדם שבא בזדון לפגוע באחר, והצד השני אומר לו את דעתו על הנושא אינו נושא בחטא, זאת הגנה עצמית.., ובכל זאת התלבטתי, אך לבקש סליחה במקום שלא חשתי זה להיות צבועה, והרי אנו נשפטים ע"י בורא עולם שיודע את שחשים, אותו אי אפשר לתכמן, לפחות חשבתי לא לעשות מעצמי צדיקה וחסודה במקום בו אני לא..
והאמת היא שאינני בטוחה שהצד השני יחוש יותר טוב אם אתנצל בפניו.., מילים שנאמרו לא ניתן להחזירן.., וכשהסליחה לא באמת באה ממקום אמיתי , ההרגשה שנותרת לך בפה היא מרה יותר..
אז שנה שעברה חטאתי, לא מתוך כוונת זדון, או רשעות, אלא מתוך מצוקה, מתוך הגנה עצמית , לא דרכתי על גוויות, לא עשיתי דבר נגד מישהו שלא ניסה לפגוע בי..
בזמן שצמתי כן חשבתי על אותם אנשים, כנראה שבכל זאת יש לי מעט מצפון, אך כנראה שהאגו גדול יותר, ותירוצים הם שמי השני...
לפני 15 שנים. 28 בספטמבר 2009 בשעה 22:47