אם יש משהו שאני לא אוהבת זה לארח אנשים בביתי..,
חבריי ומשפחתי מודעים לשריטה וזורמים איתי, אין לי בעיה להתארח אצל אחרים, אבל החדירה לטריטוריה שלי היא עניין קשה מבחינתי..,
אתמול בעל כורחי נאלצתי לארח בחור שלמד איתי בביה"ס היסודי ובתיכון.., הוא ביקש את עזרתי בעבר, ולאחר מעבר הדירה עדיין נשארו דברים פתוחים, לכן הוא נסע ובא לביתי..
מאז שביקש את עזרתי, הבחור מבקש להפגש שוב ושוב כדי לשנות דברים, ומבזבז את זמני , לפעמים נראה לי שפשוט הוא מחפש תשומת לב.., המון זמן הצלחתי להתחמק, אף הצעתי שיפנה לבעלי מקצוע שיעשו את מה שאני עושה במסגרת עבודתם, ללא צורך לנסוע,ובמיידית, אך הוא מתעקש שאני אעזור לו..
בקיצור,
ישבנו בסלון שם מוצגות מעט מעבודות היד שלי,כשלפתע הוא אומר שבתאילנד אפשר בגרושים לקנות עבודות הרבה יותר יפות מאלה שאני עושה.., שחבל בכלל להתאמץ..
ניסיתי להסביר לו שהיצירה זה חלק מהמהות שלי, ושאני יוצרת בשביל התראפיה, (העבודות שמוצגות אינן מיטב העבודות שלי, את האחרות לקחו חברותיי, והן תלויות בביתן..)
וחוץ מזה אני יוצרת לפי הטעם שלי, דברים שהם מקוריים, לא מועתקים באלפים ואין עוד עבודה כמו שלי תלויה אצל אף אחד..
הוא התעקש שגם אם אעשה עבודות טובות, הן יהיו כאין וכאפס לעומת תאילנד..
נורא התעצבנתי, הבחור בא לביתי, מקבל קפה ועוגה (קנויה..), ומעליב את עבודותיי..,
אחרי שהוא הלך נשמתי לרווחה.., אני צריכה שוב לזכור לא לעשות טובות.., אני מקווה שמחר אעביר לו את מה שחסר ושיצא מחיי...
לפני 15 שנים. 9 באוקטובר 2009 בשעה 20:39