שתיקת אישה

שבועיים של חיבוטי נפש, מצד אחד יודעת שהזמן שלי בעבודה הנוכחית מסתיים, ואני צריכה לצאת משם,
מצד שני לא יודעת לאיזה כיוון בדיוק, לאן ואיך..
ביום חמישי חזרתי הביתה בוכה, מרגישה שננטשתי ע"י בורא עולם שמצד אחד מראה לי חד משמעית שמקומי אינו עם אותה חבורת בנות מזוייפות שמוכרת את הבוסית הישירה שלי בחצי שקל כשמגיעה בעלת הבית,בנות שחלקן לא מבינות שלא צריך להתאמץ בשביל להיות אדם טוב..
אך מצד שני הרגשתי שבורא עולם לא מראה לי את הדרך שאני צריכה לצעוד בה..., מה עכשיו , מה הצעד הבא.., אתמול שקעתי ברחמים עצמיים והלכתי לישון מוקדם, פשוט הרגשתי צורך להתנתק מהעולם..

כמו תמיד אספתי את עצמי עם בוקר, והלכתי למכללה שם איפשרו לנו להצטרף למס' שיעורים עם קבוצה אחרת..., מכל הבנות שלמדו איתי , אני היחידה שהתמדתי...
וכמו שרק בורא עולם יודע, ברגעים הכי נכונים עבורינו, זכיתי למתנה גדולה מהיקום...
פשוט הייתי פשוט בהלם, כשסיפרתי לאחיותיי, גם להן לא היה הסבר איך דווקא אני קיבלתי במועד הזה את המתנה הנפלאה, וכיצד יש לבורא עולם שליחים , אנשים שעושים את עבודתו בצורה הטובה ביותר, ואולי לא תמיד מודעים לגודל המצווה שהם עושים...

בקיצור, שוב עליתי על הסוס...