שנים חיכינו לרגע שמישהו יבין מה הפוטנציאל של הבן ושיחליט שלא רק מדברים אלא גם פועלים ומשקיעים,
ורק עכשיו קבוצה לקחה אותו אליה נתנה לו הזדמנות לעלות למגרש במשחק והצליחה להרים אותו
ובני שישב בספסל כל השנים הפך לשחקן מפתח, קולע כשליש מנק' הקבוצה בכל משחק,
לשמחתי במשך השנים בני לא הפסיק לחלום, נלחם על מקומו, ולא הרפה, ולמרות שהיו רגעי משבר
גדולים- לא הרפה .
ומנגד הסביבה המשפחתית מאוד פרגנה וחיזקה ,ופגשנו גם אנשים מקצועיים שהיו שם , הדריכו ושחיזקו את האמון בחלום של הבן,
ולא נתנו לו לוותר.
הדבר המצחיק, שאותם אלה ששמו רגל, שלא פרגנו ושעשו הכל כדי להכשיל,
יצאו הכי מטומטמים, ולא מקצועיים , בעיקר כשנפגשנו לא מזמן על המגרש והבן קלע לקבוצה שלהם 24 נק' במשחק אחד, ו16במשחק השני.
במשחק הראשון בתחילה זלזלו, אך לאחר דקה קלע להם 4 נקודות,ביקשו פסק זמן , ולפתע בכל פעם שהבן קיבל כדור 3שחקנים קפצו עליו,לא שזה עזר להם במיוחד,,,,,,,,
נראה לי שבמשחק הבא מולם,יציעו כסף למי שיעצור אותו.......
והדבר הכי עצוב שאני מכירה נערים-נוספים שפשוט נשברו וויתרו על החלום שלהם בגלל מאמנים מטומטמים כאלה...
לפני 12 שנים. 23 בדצמבר 2011 בשעה 3:52