היום חיפשתי טלפון של לקוח שלנו,
תחת שמות האנשים שעובדים באותה חברה, מצאתי שם של אהוב -נעוריי,הבחור היחיד שאהבתי בחיי,
חיינו ביחד 4 שנים אך באנו מעולמות שונים שלא היו ניתנים לגישור,
האיש שידע לקרוא את מחשבותיי, ואני את מחשבותיו, האיש בכל שנה ביום הולדתי אני מתעוררת ונזכרת
בתותים שהיה מביא לי למיטה, ושר לי שירי יוםהולדת ,
בפעם האחרונה שהתראיתי איתו היה לפני כ-18שנים,לאחר שנפרדנו דרכינו הצטלבו בת"א,
אני התחלתי לצאת עם הגרוש שלי, והוא עם בחורה שרדפה אחריו כשהיינו ביחד....
מאוד התרגשתי, לקח לי זמן עד שארזתי אומץ והתקשרתי,
בתחילה הוא לא זיהה , את קולי, חזרתי מס' פעמים על השם והוא היה בהלם, הוא זיהה
את המספר של החברה שאני עובדת בה אך ולא הבין את הקשר אליי,
בקיצור גם הוא מאוד התרגש, והמצחיק ביותר שיהמשרד שלו במרחק 5 דקות מהבית שלי,
אני כל הזמן עוברת ליד ולא נפגשנו......
מחר קבענו שאני מגיעה לקפה (מבטיחה שרק קפה:-))
האמת היא שקצת מפחידה המחשבה שהאיש יראה את השינוי שחל בי,(כמה שערות לבנות-צבועות, כמה
גרמים נוספים (ומי שיגיד קילוגרמים- אני מכחישה :))
המשכתי הלאה,ומבחינתי הוא זכרון מתוק, של תקופה מיוחדת, חמימה, מאוד מצחיקה, ומאושרת.
אבל יש דברים שלא נועדו לקרות מעבר לזה, וזה מה שזה עבורי,
הצטיידתי כבר בתמונות של הבן (כדי להשוויץ), נקנה בדרך כמה עוגיות לקפה, ונעביר מחר שעה של זכרונות עם האיש המיוחד.
לפני 12 שנים. 15 בינואר 2012 בשעה 19:46