מכורה לכאב:)

תמיד חשבתי שאני חסינה מרגשות,תמיד חשבתי שרגשות זה משהו שרדום אצלי,במיוחד רגשות שלי אליך,אף פעם לא באמת האמנתי שזה קיים שם.
נתתי לעצמי כל כך הרבה הזדמנויות להצליח איתך ונכשלתי בכוונה
מתוך כוונה להכאיב לך לפגוע בך להרוס אותך
שנאתי אותך כל כך כי אהבת אותי
שנאתי את הבקרים איתך כשהיית מתעורר לידי
שנאתי את הנגיעות הקטנות שלך
שנאתי את המילים
אבל הכי הרבה שנאתי את עצמי כי המשכתי להיות איתך
כל כך הרבה נתת לי וכל כך מעט קיבלת בחזרה
חוץ משקרים ובגידות לא קיבלת ממני כלום
הכל היה מבוסס על שקר קטן פה,בגידה שם
מסלול חיינו היה נקבע על פי שגיאות של אחרים
4 שנים של שנאה של כעס 4 שנים שיום יום שנאתי אותך יותר וגרמתי לך לאהוב אותי יותר
היית כל כך עיוור בקשר אליי,כל כך טיפש,כל כך סלחן
ועכשיו במבט לאחור הבנתי שהטיפשה היחידה בסיפור הזה זאת אני
טיפשה כי לא ידעתי להעריך מה היה
טיפשה שגרמתי לך לאהוב אותי יותר כשכל יום הייתי שונאת אותך יותר ויותר
טיפשה שנתתי לך לסלוח לי על כל טעות
טיפשה שלא הערכתי את האהבה.
ואהבת,אהבת כמו שאף אחד לא יצליח לאהוב שוב
סבלת,כמה שסבלת עכשיו אני כבר מרחמת עליך וכועסת על עצמי על הסבל שנגרם לך
בכית,בכית כל כך הרבה כמו שאני אף פעם לא בכיתי עליך
סלחת,בן אדם סלחן אתה מוכן לשכוח מהכל יש כאלו שיגידו פראייר אני אומרת שיש לך לב יותר מדי טוב.
ועכשיו כשאני פה ואתה שם,אני מתחילה להבין איזה טעות עשיתי......