מכורה לכאב:)

אם הייתי יכולה הייתי לוקחת ממך את כל הכאב שיש בך
אם הייתי יכולה הייתי מחזירה את הגלגל לאחור ומכריחה אותך לצאת משם
אם הייתי יכולה הייתי סופגת את החבטות שלו במקומך
אם הייתי יכולה הייתי גורמת לך להעריך את עצמך ולעזוב
אבל את,את תמיד שתקת,הגנת חיפית עליו בכל דרך אפשרית
עמדת לצידו בכל הרגעים,מלאה בצלקות שלא יתרפאו לעולם,מלאה בסימנים שרק הדגישו כמה שאת מסכנה ואומללה.
למה לא קמת והלכת?בגללי?למה?
למה הייתי צריכה לשמוע איך הוא חובט בך בלי רחמים,למה הייתי צריכה לשמוע את הבכי,למה הייתי צריכה לנגב לך את הדמעות ולנקות ממך את הדם?למה נתת לילדה הקטנה שלך לראות את כל זה?
אף פעם אין לך תשובה לזה,את תמיד שותקת,את פשוט חלשה
אני בחיים לא אהיה כמוך,בחיים!!!!!
אני לא אסלח לך על הלילות שבכיתי,על ההרס העצמי שלי,על הילדות הדפוקה שלי
אז מה אם נתתם לי הכל?אז מה אם לא היה חסר כלום?כסף לא קונה אושר ושלווה
הרגשתי הכי בודדה,ילדה עזובה,הרגשתי תמיד שאין לי אף אחד בעולם
לאף אחד לא היה אכפת,הייתי שם אבל לא ראיתם אותי,צעקתי זעקתי אבל לא שמעתם אותי
למה אמא למה?למה אף פעם לא ראית אותי?!!!למה אף פעם לא פתחת את העיניים שלך וראית אותי,את הילדה הקטנה שלך?
והיום אני כבר לא שונאת אותך,אני פשוט מרחמת עלייך....