מכורה לכאב:)

לפעמים הייתי מעדיפה לחיות חיים אחרים במקום יותר שקט עם אווירה יותר רגועה....
הייתי מעדיפה להיות מישהי אחרת,יותר אמיתית ממה שאני עכשיו...
לפעמים אני פשוט לא יודעת איך לצאת מהמבוך שיצרתי לעצמי,אני תמיד נכנסת למבוי סתום....
לפעמים אני פשוט רוצה את השקט שלי,בלי יותר מדי מחשבות,בלי יותר מדי לחץ....
לפעמים אני רוצה את החיבוק הזה שיגרום לי לשכוח את כל הכאב שקיים בי....
לפעמים בא לי לבכות,להוציא ממני את כל העצב שגודל בתוכי,בא לי ואני פשוט לא מצליחה...
לפעמים בא לי להיות לבד עם עצמי,להבין מה אני באמת רוצה ולאן אני הולכת....
על אהבה כבר הפסקתי לחשוב ממזמן,אני לא חושבת שזה הפתרון לבעיות שלי...
האמת היא שאני פוחדת,פוחדת לשבור את החומות שבניתי מסביבי,החומות שגדלו עם השנים...
לפעמים בא לי לסלוח לאבא על כל מה שהוא עשה,אבל אם אני אסלח לו אני לא אהיה הבחורה שחשבתי שאני...
לפעמים בא לי לחבק את אמא ושהיא תחבק בחזרה,אבל אני יודעת שזה כבר לא יעזור,שום חיבוק לא ירפא את הפצעים שהיא השאירה....
לפעמים בא לי לצחוק צחוק אמיתי,אחד כזה שבא מהלב,לא צחוק מזייף וזה גם לא כל כך הולך לי....
ולפעמים אני סתם רוצה לדמיין ילדות אחרת,בית אחר,אווירה שונה,משפחה אחרת...
יותר מדי מחשבות,הראש פועל שעות נוספות.....