כותבת אותנו

הַשִּׂמְחָה שֶׁבְּנוֹכְחוּתֵךְ
גּוֹרֶמֶת לִי לָשֵׂאת כִּמְעַט כָּל דָּבָר. 🖤
-קפקא

גם בעוד שנים

אוהב אותך

ולא בשל הכתר

שענדת על ראשי

אלא בשל הפנינים

שאנו שולים מן הים

בעתות סערה

.

עידית ברק

לכולנו מגיע מישהו שאומר:
״אנחנו יכולים לתקן את זה, אני לא רוצה לאבד אותך." 

צל של אישה / נעם חור

ואהבתי אותך עד גדותיי

לפעמים קצת יותר מדי

לרגעים קטנים

על סדינים לבנים

ציירתי אותך כאב ילדי

ואהבתי אותך עד קצותיי

ולפעמים גם מעבר

וידיי המרפאות אספו אותך אלי

לחבוש כל כוויה וכל שבר

ואהבתי אותך עד חולשה

כמו חלום

כמו סיוט

כמו צל של אישה

ולילה אחד, 

בדרכי למיטה

עברה נפשי 

מול אותה מראה שרוטה

והבנתי אהובי –

אם אני רוצה איתך 

נצח אמיתי

זה לא מספיק לי לאהוב אותך

אני צריכה קודם ללמוד

איך לאהוב –

אותי.

אני כאן היום מגעגוע.

אמרנו לילה טוב בסיום השיחה.

בכל סיום שיחה ופגישה מרגישה בסוג של אושר וגעגוע.

הרגשה של צורך לנשום אותך לטעום ממך, להשאיר עוד משהוא ממך בתוכי.

מכורה לך אדוני.

נמסה כשאתה עוטף אותי.

ממיסה את הקוצים שלי כשאתה קושר מכאיב, מלטף ועוטף.

רוצה להיות הכי חשופה, ללא מגננות, ליידך.

רוצה להפטר מהשריון, להיות נטו אני בלי קליפות.

לדעת שאתה זה שתשמור ותגן שלא יכאב במקומות ששם לא יכולה להכיל את הכאב.

שלך.

בכל נשימה.

שכבתי שם לידך.
רוצה לתת את הכל.
להיות הכי טובה שבעולם.
ומה שהכי רציתי זה לישון, כן לישון.
לדעת שיכולה לשחרר להכנס לתוך עולם השינה לשחרר ולנוח מהכל.
לישון בלי חשש, לדעת שאתה שם מסתכל, ער בשבילי.

ושוב שלך.

אוהבת.

נמצא שם בשבילי ?