העתקתי לכאן קטע מתוך ראיון עם הבמאי הספרדי ויקטור אריסה. המראיין שואל אותו מדוע צילם את סרטו בשחור לבן. זו תשובתו:
I actually filmed it in colour. The colour was very beautiful. But I understood that the image of blood in modern cinema... There is such a sort of total, or totalitarian, image of blood in contemporary cinema, so much so that in colour the blood became completely banal and just lost what I was trying to say with it. The cameraman kept saying it was very beautiful, but I never tried to achieve the beauty of the image. I tried to achieve the beauty of truth. I always took as my motto what Robert Bresson said: you don't have to make images that are beautiful. You have to make images that are necessary.
אריסה הוא אמן אמיתי. רק אמן אמיתי יוותר על היפה למען ההכרחי.
אבל זה גם משליך אל החיים עצמם. איזה מין בן אדם אני? זה שבוחר בדרך הפתלתלה והמפרכת לעיתים, אל האמת, או זה שמעדיף את הנוחות שבעצימת העיניים והעמדת הפנים?
לפני 12 שנים. 20 במרץ 2012 בשעה 22:43
