שיעור צילום מס. 1: חשיבותו של הקונטקסט
רוב רובם של הצילומים שממלאים את אלבומי התמונות שלנו אינם מוצלחים או ייחודיים, לאו דווקא בגלל היבטים טכניים.
ישנן שתי סיבות עיקריות לא-טכניות להיותו של צילום נטול אופי או ייחוד.
אחת מהן היא העדר קונטקסט.
קונטקסט פירושו שמסגרנו את התמונה במקומות הנכונים ובכך הענקנו לה משמעות.
המסגור יכול להתבצע בשעת הצילום עצמו כשאנחנו קובעים את גבולות התמונה או לאחר מעשה, במחשב.
מרבית התמונות הן או מרוחקות מדי מההתרחשות, או סמוכות מדי אליה.
תמונה טובה היא כמו הגדרה יפה ומדוייקת. כי מהי הגדרה אם לא שימת גדר סביב ה"מוגדר", הפקעתו מהמופשט והפיכתו לממשי.
בעצם בחירת רגע מסויים, בתוך התרחשות מסויימת ובמסגורו, אנחנו מפקיעים אותו מתוך חוסר המשמעות, הכאוטי, האינסופי, ומעניקים לו מהות, ממשות, מגדירים אותו.
כשהצילום מרוחק מדי - קונטקסט רחב מדי - אנחנו מוסיפים לו אלמנטים שמסיחים את הדעת מההתרחשות האמיתית שבו ובמקביל מקטינים אותה ובכך מפחיתים מערכה.
כשהצילום קרוב מדי אל ההתרחשות אנחנו מאבדים מרכיבים הכרחיים לבניית המשמעות, בכך שוויתרנו על הרקע (הקונטקסט) התומך מהותית במה שבמרכז.
כדי לקבוע מהו הקונטקסט הנכון, יש להבין את מהות ההתרחשות. לחוש אותה.
וכדי להבין את המהות, עלינו להיות ממוקדים, כי הסחות הדעת אורבות לנו מכל עבר.
וכדי להיות ממוקדים, חייבים להבין שהעדר מיקוד יגזור עלינו אבדן דרך.
ואין גרוע מחיים של אבדן דרך.
לפני 13 שנים. 27 באוקטובר 2011 בשעה 16:14
