לפני 16 שנים. 5 במאי 2008 בשעה 12:00
והיום בפינתנו "אני שונא":
אנשים שעוקפים אותי בתמרור עצור!
מה שמוביל אותנו לפינתנו הבאה
מגיע לך!
להכנס חזיתית בערס שעקף בעצור ממול.
צדק פואטי מישהו?
צ'ימיצ'נגה
זה כיף על הלשון!לפני 16 שנים. 4 במאי 2008 בשעה 14:03
יד עדינה מונחת על זרועי
מובילה אותי בשתיקה אל פנים המערה.
החושך כבר נגס בי בדרכי לכאן
חלקים חלקים הוא נגס בשיני עלטה עד שלא נותר כלום עוד לראות
וכעת הוא בלע אותי כליל.
תנועה עדינה על כתפי מסמנת לי לשבת,
כמה עוד כמוני נמצאים כאן מסביב?
אני לא יכול לראות, האם החושך בלע את כולם, או שמה כולנו זנחנו את האור.
אין שום צליל
רק הדים עמוקים של שתיקה מתוחה.
הייתי מרשה ללב שלי לפעום, אם לא הייתי כל כך חושש להרעיש.
אבל הם שם
מסביב
ישובים כמוני
נוצרים פעימות לב
מוותרים על כל חלק מהקיום האנושי, חוץ מהיכולת להיות קיים בזמן,
עד שתהדהד קריאת הזימון.
אז נקום ונתחיל
לחגוג את כל מה שאיננו ורק בחושך היננו.
החושך מסיר את התודעה
ושם נשארים רק החושים.
וזה מה שאנחנו הלילה,
חושים מהלכים.
חושים רעבים.
טוווווווווווווווווווווונג
הזימון הראשון מהדהד
צליל של מאות גופות מתרוממות מישיבה לעמידה.
טוווווווווווווווווווווווווונג
הזימון השני מהדהד
היו מוכנים הוא אומר
טוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווונג
הזימון השלישי
מהדהד בתוך גופי כמו הייתי עשוי קריסטל
ובתוך אי הממשות אני זקור עד כאב
מאיבר מיני ועד תנוכי אוזניי.
והנה אני עושה את הצעד הראשון קדימה,
או שמה הקיום פשוט לקח צעד אחורה,
אין לי דרך לדעת
אבל זה גם לא משנה
אני חייב לחוש
אחרת אפסיק להתקיים
ואתפוגג בעלטה.
אני מתהלך
צעדיי מדודים
אם כי אינני יודע על פי איזו מידה.
אני חש נגיעות מכל עבר
גישושים ראשונים
אט אט אני לומד מי הוא מי
מגעם של הגברים מסקרן אותי,
ישנם אלו הנוגעים ונרתעים כנשוכי נחש בעת ההבנה
ישנם אלו הנעצרים במקומם, קפואים, ואז אט אט כרית אצבע אחת אחרי השנייה
מתמסרים לחשיכה בנגיעות.
בנשיקות
בעונג.
אנחנו רק תחושות אני לוחש ללא קול בעת שאני לוקח את איברו אל בין שפתי.
אני נושק לאיברו בתוך פי במלוא הכבוד של מעשה אסור שלעולם לא אעשה.
יש לו טעם של שחיטות ובושה.
אבל הוא ממלא אותי בחופש מלוח.
אני חש בו רועד וממשיך הלאה.
יודע כי גם הוא יכרע על רגליו הערב וינשק את פחדו הגדול ביותר.
כולנו נעשה כך
נשים וגברים
אילו החוקים של חגיגת החשיכה,
אנו מקריבים פחד ובושה למען אמת ותחושה.
ומי שיצעד לאחור
יתמוגג בעלטה שבתוכו פנימה.
המגע שעובר על גבי מרגיש נשי
אני מתסובב וחובק תחושה של שדיים ענקיים
הבשר שלה תובע אותי
הבשר שלה מטביע אותי
אבל בחשיכה אין משקל
והיא ממלאת את הריקנות שמסביבי כה טוב עד שאני מרגיש מעט קיים.
אני נוגע בה ונוגע בה ונוגע בה
כל כך הרבה תחושה
אני מבין פתאום למה ציירים מעדיפים מודל עירום מהסוג השמן
יש שם פשוט כל כך הרבה תחושה
ופה בחושך
מחוץ להישג התודעה
היכן שאין לעיניים תפקיד
רק לתחושה
פה אני הופך לצייר ולציור
גופי בד קנווס
מכחולי זקוף בידה
והיא מציירת בי את כל מה שהיא
גורמת לי לפלוט אומנות מהסוג המוערך ביותר.
ואני סוגד לה על זאת.
חש את הריקנות כשהיא ממשיכה הלאה
למלא חלל ריק של אחר או אחרת
ובתוכי ילד קטן זועק לאמו...
וזה ממשיך וממשיך עד בלי סוף
אני מרים אישה קטנה ונכנס לתוכה בעוד היא מורמת בידיי
אני חש לשונות על כפות רגליי, ידיים מתפתלות על ירכיי כמו שרכים על עמוד יווני.
יד עטורת ציפורניים לשה את אשכיי, והכאב והעונג גורמים לי לדחוף את עצמי עמוק יותר אל תוך הפיה קלילת הכנפיים שבידי.
אני מושכב, ומשכיב
אני מלקק ומנשק
בעוד כל חלק שבי חש וחש וחש עוד ועוד ועוד יותר ויותר ויותר ואני לא רוצה שזה יפסיק לעולם
אני לא רוצה להיות שוב קיים, רק להמשיך להיות תחושה שלא נגמרת, להיות כל כך חופשי עד שאינני יכול לדעת שום מצב אחר.
טוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווונג
מהו צליל?
היכול לחתוך בתוכי כמו ששום איזמל לא יוכל לעולם.
לאט...
כל כך לאט
מתחיל הבכי
מתחיל עם ההדהוד המתכתי של הגונג הטקסי
מהדהד מרגליי אל נפשי ואל עיניי
והדמעות זולגות,
והיפחות מהדהדות.
על אובדן החופש
על מאות רגעי מוות קטנים.
על הידיעה.
שהחל לזרוח אור.
לפני 16 שנים. 30 באפריל 2008 בשעה 13:40
לילה.
העונה היא תחילת אביב,
האביר האמיץ עומד מרובב דם ומכניס חרבו חזרה לנדן.
הוא: ראי נה, הו היפה מכל העלמות באיזור חיוג 09
מושיעך כאן ניצב לאחר ששחט את הדרקון הנורא יהושפט...
היא: יהושפט?
זה לא ממש שם מאיים לדרקון.
הוא: עדיין, דרקון זה דרקון זה דרקון.
היא: כן אני מניחה שכן...
למרות שהוא היה דרקון קצר רואי והסיבה היחידה שניצחת אותו הייתה בגלל שהפתעת אותו בלי המשקפיים עד שהוא חטף התקף אסטמה והפיל על עצמו את כל הארונית עם האנציקלופדיה בריטניקה בחיפוש אחר המשאף שלו.
הוא: אני תכננתי את זה....
היא: אני בטוחה בכך...
הוא: ועדיין דרקון הוא דרקון הוא דרקון.
היא: ז'תומרת... הוא אפילו לא אהב עלמות במצוקה כמוני, יכולת לראות שהוא בכלל לא בקטע.
ואני ראיתי אותו נכנס לשירותים עם ירחון של לפרקונים בבגדי עור.
הוא: ועדיין דרקון זה דרקון זה...
היא: (נאנחת) אוי בסדר...
תן לי רגע לצאת מהטרנינג וללבוש משהו יותר מסורתי.
הוא: אני חושב שאת נראית בסדר גמור.
היא: באמת?
כי הוא האכיל אותי ממש בכל טוב, הוא חזר ואמר לי בזמן ששמנו לק אחת לשני שאין טעם שאני ארעיב את עצמי רק בשביל התדמית שקבעה חברה של ברברים שחושבים עם הנדן.
הוא: (בפרצוף עצוב) אני לא חושב רק עם הנדן...
היא: הו אני בטוחה שאתה חושב גם עם הקסדה מדי פעם.
הוא: (בגאווה) אומרים שהקסדה שלי הכי נוצצת במחוז!
היא: היא באמת מאוד נוצצת,
אז תגיד לי מר אבירון
הוא:(פרצוף נפול)
היא: אוי תסלח לי אני שוכחת שאתם לא אוהבים שקוראים לכם כך. (מכחכת בגרונה) אההם אההם, "הווווו מושיע אמיץ מאין כמותו, קוטל הדרקון המהולל ירום הודו שבא לגאלני ממצוקתי זו"
הוא: (פרצוף זורח)
היא: "אמור לי את שמך הוווו האמיץ בכל האבירים למען אזמר אותו יום וליל ואף בעת אורגזמות למען יתהלל ויתהדר שמך בפני כל".
הוא: קוראים לי
סר ששון
THE BRAVE!
היא: ששון?
הוא: מה?
היא: ככה קוראים לך?
הוא: the brave
היא: האמיץ...הבנתי
הוא: ויש את החלק של הסר לפני הששון
היא: זה חשוב?
הוא: מאוד חשוב
היא: טוב...
הוא: וכל החלק של האמיץ
היא: כן?
הוא: נשמע הרבה יותר טוב בלועזית.
היא: אני חייבת
הוא: (בנימה מאשימה)אני הצלתי אותך
היא: מדרקון אסטמתי עם משקפיים שאוהב לאונן על לפרקונים בבגדי עור שביצע התאבדות בעזרת אנציקלופדיה!!!
הוא: עדיין...דרקון הוא דרקון הוא דרקון
היא: ותאמר לי מר
הוא:סר
היא: (בגועל) סר....ששון
הוא: the brave
היא: סר...ששון ...the brave
אתה נשוי?
הוא: אלמן...
היא: תן לי לנחש...דרקון טרף את אשתך ומאז אתה תר את הארץ וטובח בכל הדרקונים בשביל לנקום את מות אשתך האהובה.
הוא: לא ממש
היא: דרקון לא טרף אותה?
הוא: לא...
היא: אז מי הרג אותה?
הוא: אני
היא: אתה אכן אמיץ סר ששון, האם תואיל לומר לי למה הרגת את אשתך?
הוא: את רואה את השריון הזה(נוקש על שריון החזה שלו)
היא: כן
הוא: אשתי סרגה לי אותו מצמר ברזל לכבוד יום ההולדת שלי.
היא: ובגלל זה הרגת אותה?
הוא: בכלל לא, זה שריון משובח.
היא: אז?
הוא: היא התעקשה לתפור לי גם תחתונים תואמים ליום הנישואים שלנו.
היא: אאוץ...
הוא: כן, זה היה טרגי.
היא: אז אתה פנוי רגשית?
הוא: אני פה לא?
היא:(בפרצוף ממורמר) זה לא היה ממש אבירי...
הוא: לא, אני מניח שלא... אוקיי תני לי לנסות שוב...(מכחכח בגרונו)
אההם אההם, "הוווווו עלמתי הנאווה, כעת לכשאינך יותר קורבן ליצור פלצות זה אשר כלא אותך, הרשי לי נה לקחתך עימי על סוסי אל ביתי ומבצרי ולשכנך שם עימתי".
היא: עימתי זו לא מילה אמיתית.
הוא: זו לא?
היא: לא
הוא: חבל...היא כל כך התאימה.
היא: באמת חבל(עליי, למה שלחו לי כזה עילג, פעם הבאה אני נרשמת לג'י דייט וזהו).
איפה את גר?
הוא: יש לי אממ...דירה ממש מצויינת באיזור חדרה, לא משהו גדול מדי, אינטימית מאוד, מתאימה לחיי פאר(אם אתה הודי מהקסטה הנמוכה ביותר).
היא: אם אתה הודי מהקטסה הנמוכה ביותר?
הוא: (מבולבל) אמרתי את זה בקול רם?
היא: עכשיו אמרת.
הוא: את בטוחה שאת לא רוצה לחכות למישהו אחר?
אני אפילו אשיג לך דרקון חדש, קשוח יותר.
היא: אני כבר בת שלושים ושתיים והשעון שלי מתקתק מותק!
תתניע כבר את הסוס שלך ובוא נלך לעשות סרט הודי אצלך בדירה.
הוא: בקשר לזה...בעל הבית שלי לא ממש מאשר רעש חזק מדי.
היא: עכשיו!
הוא: (this whole thing want teribbly teribbly wrong)
כן יקירתי, (לוחץ על שלט קטן) "ביפ ביפ"
היא: (לפחות יש לו נעילה מרכזית בסוס ומושכות כוח, הוא בטח משקיע בסוס הזה יותר משהוא השקיע אי פעם באישה) אם כך קדימה, קח אותי הביתה ששון, קח אותי הביתה אל השקיעה.
הוא: אבל הבית בכיוון השני.
היא: אל השקיעה אמרתי!!
הוא: אל השקיעה יקירתי.
וכך הם רכבו להם אל השקיעה(ואז עשו פרסה)
וחיו להם באושר ואושר(כן כן, רק אושר, כסף אין)
עד עצם היום הזה.
(שהוא אם לדייק, בדיוק עשרה ימים מהיום ההוא)
בפרק הבא!
עשרה ימים חלפו מאז ההצלה הנועזת
והיום "סר ששון the brave" יפגוש את האתגר הגדול ביותר בחייו.
היכונו קוראים יקרים
לפגוש את
חמותו של ששון!!!
לפני 16 שנים. 28 באפריל 2008 בשעה 18:05
כששאלתי אותך אם יש לך מאה גרם מדרגות
לקח לך כמה שניות להבין
אני מת על ההבעת פלורנסט הזו שיש לאנשים לפעמים.
עושה לי את היום זה עושה
לפני 16 שנים. 27 באפריל 2008 בשעה 18:58
מצה רטובה שנשכחה בכיור מספיק זמן מסוגלת להדביק בלוק לתקרה.
עכשיו ששברנו את הקרח
מה שלומכם?
לפני 16 שנים. 23 באפריל 2008 בשעה 19:02
אני דארטניאן
ואני אוהב מצות.
לפני 16 שנים. 22 באפריל 2008 בשעה 10:55
אני רוצה לנצל במה זו בשביל להעלות את המודעות לענפי ספורט שאני חש שקיפחו לחלוטין בעולם הספורט המודרני שבו אפילו שחייה צורנית קיבלה הכרה!
ענפי ספורט כגון:
הורדת משקולות.
ריצת מאה מטר משוכות בזמן גילוח.
קליעה לאסלה בשכרות(ענף הנשים עוד חלש כאן)
פריצת דיסקוס(לרוב המתחרים הם פורשי ענף הורדת משקולות)
וכדורסל נשים.
לפני 16 שנים. 21 באפריל 2008 בשעה 11:15
את יודעת,
אני כל כך רב און שאם הייתי שוכב איתך עכשיו,
כל בנות הדודה שלך היו נכנסות להריון ספונטני.
היה מה שהייתי צריך לומר לה
לפני 16 שנים. 20 באפריל 2008 בשעה 22:39
החיים בלילה הם חיים שקטים
חיים שלווים
שום ציפור לא מצייצת, ומכונית גם לא רועשת
אין אף אחד בחוץ,
והכל שייך רק לי!
לי!
שאלה לחיות הלילה בינכם.
הלכתם פעם ברחוב חשוך וריק בלילה
ואז ראיתם אדם נוסף הולך באותו רחוב והרגשתם כאילו הוא נכנס לטריטוריה שלכם?
משהו בחיי לילה מעיר בנו את היצרים הקדומים והחייתיים יותר.
האוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
לפני 16 שנים. 19 באפריל 2008 בשעה 20:29
החרוסת הייתה חרוסת!
החריימה היה חריימה!
החריף היה חריף!
מצאתי את האפיקומן, ועכשיו סבא יקנה לי שוט חדש.
היה שווה לרצוח מליון ילדים מצריים בשביל זה!
סתם סתם
ישבתי בדירה,אכלתי מצה עם אבוקדו וראיתי את הפרקים החדשים של סאות פארק.
family is over rated
אבל אני מודה...בליל הסדר יש צביטה קטנה.
צריך להיות חג לרווקים בודדים,
שבו נברך על הכלים בכיור
על העובש במקלחת
על הטיח המתפורר
ונספר איך יצאנו מעבדות לחירות במחיר מופקע!