לפני 15 שנים. 6 בנובמבר 2009 בשעה 0:44
היא השתמשה במילת הביטחון
הפלקתי לה תוך כדי שהיא מסדרת המצעים שהתבלגנו במיטה. טוב , היא לא ממש סידרה אותם, הסתובבה על המיטה הלוך וחזור במן בלבול רגעי.
רציתי שהיא תבצע את המשימה הפשוטה מהר יותר, רוצה להשתמש בה על מצעים מסודרים. הפצרתי בה להגביר את הקצב. היא אמרה לי "לא".
ביקשתי לראות את התחת שלה מורם למעלה כדי להפליק לה.למרות שהיא יודעת שאני לא אוהב לקבל סירוב, אמרה שוב, בפעם השנייה, "לא".
הפצרתי בה שוב, היא הייתה נחושה, נראית במצב רוח מוזר, מבינה שאני לא הולך לוותר לה. היא פחדה.
היא הצהירה: "אשתמש במילת הביטחון..." בנימה מפוחדת שמה באמת היא תשתמש בה.
הפחד שהרגשתי בתוכה היה מהול בפחד מסירוב לפקודותיי ובעיקר הפחד מלהשתמש במילת הביטחון. הבנתי שמעבר לידיעה שאפשר להשתמש במילת הביטחון, היא תהסס להשתמש בה. זה עוד לא קרה לה לעולם.
מה בדיוק קרה לה, מה היא הרגישה שגרם לה להתנהג ככה – לא רלוונטי. זה לא משנה.
לחצתי עליה שוב. ניסיתי להביאה למצב שהיא משתמשת במילת הביטחון. משהו הרגיש לי
אחרי כחצי דקה, כשהיא מבינה שאין מפלט אחר, השתמשה במילת הביטחון. היא הורידה את מבטה, מתארת לעצמה את האכזבה שאני מרגיש כלפיה ואני דווקא ראיתי בסיטואציה הזדמנות.
הזדמנות בשבילה לראות ששימוש במילת הביטחון הוא שלה, שלי, שלנו. להבטיח את ההרגשה הטובה והב-ט-ו-ח-ה .
הזדמנות בשבילי, להראות שהיא יכולה לסמוך עלי. לא רק שאפסיק באותו הרגע, אלא שאקבל אותה כמו שהיא, הנסיכה הקטנה שלי, עם או בלי מילת הביטחון.
כ שנאמרה המילה, רכנתי וחיבקתי אותה. נישקתי אותה וליטפתי את שערה. היא הייתה בהלם מה"סוויטש" שקרה בשניות האחרונות. ממילוי פקודות לשכיבה על המיטה בליטופים וחיבוקים. אני מאמין שהשינוי הרגעי צריך להיות מהיר, חד וברור. ברור שכשנאמרת המילה, הכול מפסיק. לא בהדרגה, לא בשלבים, בשנייה.
כמה שזה היה לי מוזר להתנהג בצורה כזאת שהביאה אותה להשתמש במילה הביטחון, שמתחי שעשיתי זאת. השיחה שעשינו מיד לאחר מכן הבהירות לשנינו שיש לנו הרבה ביחד. שנוכל לסמוך אחד על השני ושהכל מגיע מאהבה, מתחיל ונגמר – שם.
התחבקנו, התחזקנו.
