שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

היא לא דומה

היא לא דומה לאף אחת אחרת
לאף אחת שעוברת ברחוב
היא משונה וכשהיא מדברת
קולה עושה לי משהו קרוב.

היא לא רואה
אני כאן כל הלילה
עומד בצד ומסתכל
איש מאוהב,
עומד בצד ומסתכל.

והלילה העיניים עייפות עד אור הבוקר
השפתיים לוחשות ללא מנוח
היא לא דומה לאף אחת.
לפני 16 שנים. 9 במאי 2008 בשעה 12:24

אני מצטטת כאן את הפוסט מהפורום "הבנים על הבנות", כתגובה לפוסט הזה..


אלה שאלות אמיתיות לדעתי, שאין לנו רצון אמיתי להתמודד איתן.
כל מה שקשור למיניות הוא איזור שדורכים בו על ביצים.

יש "מקובל" ו"ידוע" -

ידוע הרי שמי שנאנסה ואו נפגעה מינית הפכה לשרוטה לכל חייה, "ידוע" שזו היתה טראומה נוראית.
"ידוע" שיש חוויות שבונות אותך וכאלה שהורסות אותך, וזו מההורסות. הכל "ידוע" כל כך עד שאנחנו לא נעצרים לשאול מי החליט שזה כך, והאם הנזק האמיתי אמיתי הוא לא מהדרך בה משליכה החברה את תפישותיה על ה"נפגעת" או ה"נאנסת".

לראיה (חלקית כמובן) - נשים שנאנסות ע"י בעליהן לא נחשבו כעוברות טראומה, זה היה מקובל גם אם זה בגבול אפור שבעל יכפה יחסי מין על אשתו מפעם לפעם. האם בשלבים שזה נחשב נורמטיבי זה יצר נזק? ואיזה נזק זה היה?

האם לאחר מכן, לאחר שזה כבר נחשב לאינוס, היו תופעות גדולות יותר של פגיעה וקורבנות?


השאלה היא: האם כשהחברה מספקת לנו את ה"הסבר" לאיך שאנחנו אמורים להרגיש, האם יש בנו נטיה טבעית לקבל את ההסבר? מהבחינה הזו, האם השיפוטיות החברתית לא מייצרת יותר נזק?

האומנם יש לצאת מנקודת הנחה שכל מה שקשור בכפייה בעניין המיניות שלנו משאיר נזקים ממשיים, בלתי הפיכים?

נזקים המצריכים אותנו ללכת ולקבל טיפול אם אנחנו לא חשים בהם?

האם הגישה הזו של החברה בנושא הזה לא מייצרת היא עצמה סוג של נזק?
אין כאן מחשבה קולקטיבית כזו שמי שעברה חוויה כזו היא פגועה או שרוטה או חרוטה?
זה לא מאפשר לנו לתלות את הקשיים האובייקטיבים שלנו ב"טראומה" ולקבל "הנחה"?


מה אתם אומרים?

אחת כזו - והנה -


אני מסתכלת על אורכו של שרשור הדום המסוכן, מבינה שאין לי באמת את היכולות הנדרשות כדי לקרוא את כולו, ולא נלחמת עם חולשותי.

אבל עיינתי בו קצת, והבנתי ממנו שדום מסוכן הוא כמה דברים: אחד מהם זה דום שהוא חסר אחריות. דבר נוסף הוא שמדובר בדום (גבר בעצם) אשר כופה סיטואציות המסכנות את נפשה ו/או גופה של הסאבית, בתמורה להנאתו.


ר"ל- סוג של אונס.

ואז ניסיתי לחשוב: מהיכן בעצם מגיעה התפישה הגורפת הזו שאונס מייצר נזקים קשים כל כך ובלתי הפיכים.

אונס זה לא דבר נעים, כי בהגדרתו זה משהו שנעשה בניגוד לרצוננו. משם זה מתחיל ונגמר.

אלא, שאם אני מסתכלת על החיים שלנו, הרי שאנחנו נאנסים יום יום ושעה שעה לעשות דברים שהם בניגוד לרצוננו, נשים וגברים כאחד: תשלומי מס, עצירה באור אדום, עמידה בתורים, ועוד. אם לא נבצעם, ברור לנו שנשפט ואולי גם נאסר. יש כאן גם פן של התעללות נפשית..


ויש גם את עניין התקיפה ללא "אונס מיני": תקיפה גופנית זו יכולה להיות הרבה יותר חריפה, משאירה נזקים גופניים. אלא שבגלל שלא מדובר בתקיפה מינית, לא מקטלגים את זה תחת נזק נפשי נורא וכו'

עכשיו תגידו: איך את משווה בכלל. שימוש במיניות שלך, ע"י אדם זר, או כזה שאין לך רצון שיעשה את זה, משאיר חותם של התעללות באופן שאינו נמחה, ואי אפשר בכלל להבין את תוצאותיו.

בעניין הזה אני רוצה להזכיר, שבניגוד ל1/3 מהנשים בארץ, שחוו אינוס או נסיון לאינוס, יש לנו כאן כ-97 אחוזים מהגברים שחוו אינוס בנסיבות מחמירות, בשיתוף פעולה מלא של האנשים הכי קרובים אליו, שהסתיימו בפציעה ומום גופני.

שם זה בסדר, כי ככה עושים לכולם? שם זה לא משאיר טראומות איומות?
אנחנו חיים בחברה שמחליטה למי ולמה יווצר נזק בלתי הפיך בנשמתו וגופו, ואצל מי זה חלק מהנורמה?

ובאותו עניין - כריתת דגדגן זה אונס?

יכול להיות שאם אונס לא היה נחשב לכזה עניין גדול, נפגעי ונפגעות אונס לא היו יכולים להתלות בכך, להסתמך על כך, והיו פשוט מחזירים את עצמם למסלול נורמטיבי..

לפני 16 שנים
Morticia - אונס הוא עניין גדול למי שחווה אותו. אולי לא צריך לעשות עניין תקשורתי גדול, את מתכוונת, אני מקווה...

לי לא ברור כל השיח הזה סביב אונס נשים
לאן הרספקט הלך?
מה קורה כאן בכלל?

נשים חוו אונסים בצורות מאוד שונות זו מזו מהסיבה הפשוטה שהן נאנסו על ידי גברים שונים באופנים שונים והן עצמן שונות אחת מהשניה והגיבו אחרת.
אחת אינסטינקטיבית נלחמה והשניה נכנסה להלם קרב מיידי.
אז איך יכולה להיות אמת אבסולוטית בעניין?
ומי אנחנו לשפוט?

אני עדיין מתנגדת לכל השיח הזה וחושבת שצריך להגיש עתירה לבג"צ בנוגע לגברים המתדיינים כל כך הרבה בנושא ועוד בצורה כל כך מחפירה ומאיימת על זכות הבחירה ובעלות האישה על גופה.

חוצמזה, דום חסר אחריות? אין כזו חיה. יש רק קונטרול פריק סאבמיסיבי פחדן בתחפושת גדולה.

שבת שלום
ובלי אונסים
תודה
לפני 16 שנים
אחת כזו - תגישי בג"ץ על שלילת זכויות שיח וזכויות התדיינות בנושאים מסויימים?

השיח הוא לא על זה ולא על זה. השיח הוא על הדרך בה החברה מייצרת נזק, כשהיא משאירה את כל הנושא תחת טאבו, כשהיא "מספרת" לנאנסת מה היא צריכה להרגיש, ומה נהרס בה.

אני אומרת: היא נאנסת, ואז מגיעה החברה, אנחנו, והיא נאנסת שוב להרגיש ולהיות קורבן.



לפני 16 שנים
Morticia - תקראי שוב את התגובות שלי בפורום ותביני שאין בינינו אי הסכמה.

אני פשוט לא מבינה את הקישורים כאן
ואת והפסיכופת הראשי של האתר בדיונים אינסופיים על אונס
הוא טוען שנשים נהנות מזה ואשכרה מעודד את זה
ואת רוצה שאני אהיה כאילו הכלבה הקטנה שלכם?

זין בעין
במשמרת שלי לא אונסים אישה נקודה
והחבר הפסיכופת הזה שלך (שאני לא מבינה מה הקשר שלך אליו בכלל) צריך דחוף סשן הארד-קור של CBT 0 - הוא נורא יהנה מזה.
נכניס לו מחטים בביצים, נקשור לו ת'זין הדוק עד שיצא כחול ונדחוף לו מבחנות לתוך צינור השופכה
גברים מתים על זה - הוא מה זה יהנה... חבל על הזמן
לפני 16 שנים
אחת כזו - זה לא מדוייק, מורטישיה.
הפסיכופט הראשי הגיב לאחת התגובות בתהיות שלי בפורום, ולמיטב הבנתי הוא מעודד אינוס. איפה זה כתוב?

מצד שני את מחליטה בשביל הנאנסות מה מותר להן להרגיש ומה אסור, במקרה הזה את היא הסמל לחברה עליה אני מדברת.

להגיד על מישהו שהעלה את דעתו שמה שהוא צריך זה אינוס והשפלה, כולל התעללות גופנית חריפה, היא בעצם להגיד דבר והיפוכו באותה נשימה, לא?

לפני 16 שנים
Morticia - איפה שמעת אותי אומרת אותי כזה דבר ומתי אני החלטתי בשביל הנאנסות מה מותר להן ומה אסור? הרי אני אמרתי שזה שלה ורק שלה.

צר לי צער רב אם זה מה ששמעת בדבריי, באמת.
לא ברור לי איך.
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י