דברי הוצאו מהקשרכם

מאחרי שמעתי את הצעקות.."היי,תעצרי לרגע..תסתכלי עלי ..אני רוצה לדבר איתך.."
אבל רק הגברתי את המהירות,מתנשפת...רצתי בכל הכוח..וכשכבר נדמה היה שלא אצליח להמלט...הגעתי הביתה.למקלט..למחשב..אורו הכחול הידידותי והמגן הבהב מולי ובאנחת רווחה צללתי פנימה דרך אחד מהאייקונים ...שקעתי לשינה עמוקה ולחלומות מוכרים...רוחניים..מנחמים..נטולי מחשבות ופעילות..ועמוסי רגשות.
צליל דפיקה עקשנית על המקלדת העיר אותי בבהלה..הזדקפתי וראשי נחבט במעגל החשמלי..
" לכי כבר." צרחתי דרך הרמקולים..הנקישות פסקו...ואז שוב.."את יודעת,לא תוכלי להמשיך כך...החיים...אתמול פגשתי מישהו שטוען שהוא האדון שלך..אחד דון וירטואליס..והוא מת לגור איתך ביחד.."
"אם הוא רוצה הוא יכול להצטרף אלי.."התרגזתי..
"הוא מזמין אותך לגור איתו...יש לו מחשב דופלקס מרווח בעיצוב פטיש..יהיה לכם פחות צפוף בתוכו.."
לרגע התפתתי והוצאתי את הראש דרך אייקון פייתי במיוחד..
ואז ראיתי אותה לראשונה..היא עמדה שם..במלוא כיעורה המציאותי..ונפנפה מולי בצרור ניירות..לא מוכרים..
חשבונות לתשלום,הצעת עבודה,עיתון,בקשת תרומה.."תציצי רגע,כל זה בשבילך.."
"מה זה הדברים המוזרים האלה?בלוג על נייר?עוד לא ראיתי כזה.."
"לא,זה כל מיני דברים שצריך להתעסק בהם,כאן בחוץ..את יודעת..בחיים"
אפילו לא טרחתי לענות לשקרנית הזאת...סגרתי את החלון וחזרתי לשגרה...