דברי הוצאו מהקשרכם

...ציניקוס המשיך לטפס ברגליים כושלות אל פיסגת הר פרופיליקוס
ראשו הסתחרר מאוויר הפסגות הספוג בניחוחות השכינה והעוצמה הנשגבת אשר הפסגה היתה אפופה בה איימה להכריעו...
ציניקוס..יצור אנוש עלוב שכמותו... עשה את צעדיו האחרונים בזחילה שכולה יראת כבוד..
המחזה שנגלה על פסגת ההר היה מפעים ומצמית
זה לצד זו ישבו להם האלילות והאלים למשתה כאשר כרובי פטיש קטנים משמשים אותם..
השולחנות המוזהבים היו עמוסים במגשי בדולח ועליהם מזון האלים...חומוסטחינהצי'פסלטונהשינצלפה..
ובצד כל אחד ואחת מהמסובים מרקקת זהב קטנה ככלי קיבול להגיגיהם הנאצלים
משתאה ומשותק ממחזה ההוד וההדר אשר נגלה לעיניו לא יכול היה ציניקוס שלא להסחף במחשבותיו אל האפופאה המופלאה אשר נכתבה בדברי הימים ואשר זכתה בפי הדורות לשם.. "הפלוץ הגדול"..
היה זה תאור פיוטי של המטאמורפוזה...של השינוי מסחרר החושים אשר חל במספר בני תמותה נבחרים במהלכו הפכו לאלים...
בראש השולחן ישבה אלמוגית אשר התגלגלה להיות "לוסינדה האלוהית-אלת החוכמה"..בקושי ניתן היה לזהות יותר את דמותה המקורית..פקידת קבלה במשרדי מס שבח-פתח תקווה בוגרת ז' שנות לימוד אשר אישיותה האקלקטית כללה ניפוח בועות במסטיקים והשאלה בלתי חוזרת של מגבות מבתי מלון
לידה התרווח בכס מלכותו אל המלחמה "צ'יקו הנשגב" אשר נאלץ מידי פעם להתפנות מהתפקיד אשר הגורל הועיד לו לעיסוקים ארציים יותר כגון חיוך מתחנן לטיפים מלקוחות הפיצריה בה הסכימו לקבלו כשליח חרף נטייתו השליימזלית ליפול אל תוך תבנית הפיצה ממרום ה162 סמ" של קומתו.

לצידם בהתה בזבוב דימיוני "אלילת הכלבים" אשר נחרטה לעד בדברי ימי האנושות כהוגת האמת הגדולה..."הגברים הם יצורים נחותים אשר נועדו לסגוד לרגליי להעריץ את ישבני האלוהי להסיע אותי לבניית ציפורניים אצל הקוסמטיקאית ולהשאיר חמש מאות שקל בצד.." מהופנט מדמותה, ציניקוס לא יכל שלא להתפעם מהשינוי המטאפיזי שחל בקארין בת השבע עשרה ורבע אשר אישיותה הכריזמטית והשולטת התבטאה בשליטה על היציאות שלה ללא טיטולים ונעיצת מבט מפחיד בחתולי רחוב מזדמנים....
ציניקוס נפל על ברכיו כשהוא נכנע לבלתי נמנע..
צחוק היסטרי חסר שליטה וגלולת פארמין....