זה לא שרוף, זה דבש

https://www.pornhub.com/view_video.php?viewkey=ph636f5d2715a4f

אני מחפש מנטור. אני מחפש מנהיג.

הצורך הגדול שבוער בבטן שלי הוא להיות מובל על ידי איש חזק. איש שיודע מה הוא רוצה ולאן הוא הולך, איש שההובלה היא צורך שלו. איש שרואה אותי ואיכפת לו ממני, אבל איש שייקח ממני את מה שהוא צריך, במיוחד אם הצורך הזה הוא להתעלל ולבעול. איש שאפשר יהיה להתמסר לו, לפנק אותו, לספוג ממנו.

אני מחפש bully. אני מחפש לפגוש את הבריון שפוצץ אותי בבית הספר ולהפנות לו את הלחי השנייה. אני רוצה להתאפס מול מישהו שיהנה לראות אותי חלש, מושפל, בתחתית הפירמידה.

אבל לפני הכל, אני מחפש מישהו שאפשר לנהל איתו שיחות נעימות על החיים.

״אתה יודע איזו פעם זאת?״
אני יושב על הספה שלך ומנגב את העיניים. ״אין לי עוד לאיפה ללכת,״ אני לוחש. אתה כל כל כועס שאני מפחד להסתכל עליך.
״זאת פעם חמישית״, אתה אומר בשקט. אני לא יודע מה להגיד. הבכי עבד עליך בפעמים הראשונה והשלישית, אבל מצד שני הייתה גם את הפעם הרביעית, ואולי עדיף באמת לא להזכר בפעם הרביעית.
״כל פעם אתה מחזיק עבודה, מה? חודש וחצי?״
אני מרים אליך מבט ונבהל. גם בפעם הרביעית הווריד במצח שלך בלט ככה.
״ואז זורקים אותך מהדירה והופ, בוא ננחש למי באים לבכות״.
״זה לא ככה,״ אני לוחש.
״ואז מה אתה בא להגיד לי?״
״מה?״
״תגיד לי בדיוק מה שאמרת לי עכשיו. תסתכל לי בעיניים ותגיד לי בדיוק?״
״שאולי אני יכול להתקרש בחדר אורחים שלך?״
בפעם האחרונה שהוא הסתכל עלי ככה, כלומר בפעם הרביעית, כלומר לפני חודש וחצי, העניין נגמר בזה שהוא נתן לי להתקרש בחדר אורחים שלו. אבל העניין התחיל בזה שהוא תפס אותי בחולצה, גרר אותי למסדרון, שיטח אותי על הקיר והרביץ לי עם הספר שהוא החזיק באותו זמן. ספר עבה. רומן רוסי. הרוסים האלו טובים במשמעת. עמדנו שם תקופה ארוכה, לא אומרים כלום, רק מתנשפים ממאמץ. המכות הפסיקו כמו שהתחילו. כל מה שהוא אמר זה, ״יש מגבות נקיות מתחת לכיור״. הוא נכנס לחדר שלו ואני נכנסתי לחדר האורחים ולא דיברנו על זה יותר בחיים.
״לא,״ הוא אומר עכשיו, רותח, ״תגיד בדיוק בדיוק מה אמרת״.
״מה?״ אני ממלמל. ״מה?״ אני לא מבין מה הולך איתי. אני מתחיל להרגיש שאני מקווה לעוד פעם רביעית ואני לא יודע מה לעשות עם זה.
״אמרת, חתיכת לוזר סדרתי, אמרת לי, שקנה את הדירה הזאת בלי משכנתא בגיל 28, ודאג שיהיה בה חדר אורחים לטובת החברים הטובים שלי, אתה אמרת לי, ממילא יש לך חדר אורחים, בוא נגור ביחד!״
אני מתכווץ. בפעם הרביעית לקחו ארבעה ימים עד שישבתי.
״אז תקשיב לי ותקשיב לי טוב,״ הוא אומר ומנחית יד כבדה על הכתף שלי, ואני רועד, ״דבר ראשון, הגיע הזמן שמישהו ילמד אותך מה שאבשך לא לימד אותך, וזה שבחיים אין ארוחות בחינם. גם לא חדרי אורחים״.
״אני מבין,״ אני אומר מהר ליד על הכתף שלי, מחליט פתאום שאני אעשה מה שאני יכול כדי לצאת מהעונש, ״אני מבטיח תוך שבוע שבועיים אני על הרגליים—״
״והנקודה השנייה,״ הוא אומר ומועך לי את הכתף, ״היא שלגור אצלי זה לא כמו לגור איתי״.
הוא נשען לאחור בכורסא שלו ופותח את האבזם של החגורה. אני חושב שאני מבין: זה לא יהיה כמו בפעם הקודמת, זה יהיה הרבה יותר גרוע, אולי אפילו על טוסיק חשוף--וכשאני חושב על זה אני מסמיק לגלות שעומד לי—אבל הוא לא מסיר את החגורה, אלא פורם את המכנסיים. אני יושב שם ובוהה בפה פעור—טעות טקטית—בזין החשוף שלו. תמיד כשראיתי זין זו הייתה חוויה חסרת משמעות—כמו במקלחות בצבא—או מצחיקה—כמו הפעם שתפסנו את עבדול מהכלים עם ליפז המארחת. עכשיו זה לא היה קומי או חסר משמעות.
״אתה רשאי״, הוא אומר ומשלב את הידיים מאחורי הראש, ״לבקש ממני להשאר פה. אצלי״.
אני יורד על הברכיים. הזין שלו קרוב וריחני.
===

כשהזרע שלו, חם וצמיג, מטפטף לי במורד הצוואר, הוא קם מיד והולך לחדר שלו. לפני שהוא סוגר את הדלת הוא אומר, ״יש מגבות מתחת לכיור״.