לפני חודשיים. 16 בספטמבר 2024 בשעה 16:39
אני מתגעגע גם לחלקים המעצבנים שלך, כמו טקס השינה הבלתי נגמר הזה, וחוסר האמפתיה שלך לחולשה. אבל אני מתגעגע גם לחבק אותך בלילה אחרי שהטקס הזה נגמר. וגם: למבט הדלוק הזה בעיניים שלך כשאת רוצה להכנס בי. לאיך שהסתכלת עלי בפעם הזאת שבה חנקת אותי קצת יותר מדי. לאיך שאת מענישה. אף אחת לא נכנסה ככה לתוך החלקים הרקובים שלי בכזה ביטחון, בלי מפה או ווייז, והוציאה משם דבש בדסמי כזה. גם כשאני אהיה בן שמונים וכל המוח שלי ינזל לי מהאוזניים אני עדיין אזכור את הפעם הזאת שנכנסתי הביתה ואת ישבת על הספה, הסאונד שקניתי לך בטעות מונח על הירך שלך, ואת מלטפת את המושב לידך ומחייכת.