בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

casillero del diablo

לפני 14 שנים. 10 ביוני 2010 בשעה 21:50

לאחר מספר ימים .. הכל הסתדר ... אותו אדם שבזכותו כתבתי את אשר על ליבי בבלוגי הקודם ..
כנראה חשב על הטעות שעשה איתי .. ועל כך שפגע בכבודי ...
כנראה אותו אדם הבין ע"י כך שעשה טעות חמורה איתי ... הוא גרם לעצמו סוג של סיכוי להנזק על ידיי .. לכן הביע צער רב על מעשיו .. והחזיר את אשר לקח .. תוך כדי התנצלות רבה .. והבהרה ברורה . שטעות כזאת חמורה לא תקרה שוב לעולם ועל כך הביע חרטה עמוקה ..
לכן אני סולח לו ... אדם יכול למעוד לפעמים .. ולכל אדם מגיעה הזדמנות שניה ..לכן החלטתי לשחרר ופשוט לסלוח..
את שאר החשבון אני משאיר לאותו אדם .. מכיוון שהוא זה שצריך להמשיך ולחיות עם עצמו .. ובנוסף לכך להבין את שעשה לחברו .. ולהפנים את העובדה שאמון הוא דבר שצריך לבנות .. אך להרוס אמון זה הדבר הכי קל בעולם ... לכן יש לו עוד המון עבודה בכדי לבנות מחדש את אמונו .. (לפחות איתי ).

לפני 14 שנים. 6 ביוני 2010 בשעה 21:31

יש אנשים שיכולים לרדת כל כך נמוך .. שזה פשוט לא יאומן עד כמה ...
למשל להגיע כבר למצב שלמכור את אמך שלך ואת משפחתך שלך ואת ילדך בשר מבשרך .. ולו בשביל שקל אחד..
עד איפה נמוך כבר אפשר להגיע .. ??
איך אדם הטוען לכבודו העצמי .. יכול לחיות עם העובדה .. שמהות חייו באה ממקום של גזל , חמדנות ומרמה של חברים שעזרו לו לאורך כל הדרך והיו לצידו ברגעיו הקשים ..
איך אדם כמותו יכול למצוא את עצמו בעולם ?? איך אדם כמותו יכול לחזור לביתו ולמשפחתו שסומכת עליו ולישון על מי מנוחות כאשר בליבו הוא יודע שגם היום כמו בכל יום .. גזל את לחמו של האחר והשתמש בתמימותו ומהל באמונו של חברו ???
אדם כזה מקומו אינו בין בני אדם הרוכשים כבוד אחד לרעהו ... אינו ראוי לכבוד ... אינו ראוי להיות בין בני אנוש .. מקומו הוא בין חיות טרף המזנקות לאכול אחת את השניה ... מקומו מאחורי סורג ובריח... רק לשם הוא שייך ..
כי אור יום מעוור עיניו .. כסף ורדיפת בצע מניעים את רוחו ..
נכתב בצער על אנשים שהיו בעלי משמעות ... ולא ראויים לכך ... בדיעבד ..

לפני 14 שנים. 27 במרץ 2010 בשעה 10:05

שיהיה חג אביב שמח לכל בית ישראל ולכל חברי הכלוב ... במיוחד לחבריי
המון אהבה ושמחה בלב ..
חג שמח ..

&feature=related
לפני 14 שנים. 25 במרץ 2010 בשעה 16:33

תחייכו ... תפרגנו... זה עושה טוב בלב .. לכולנו ..
שיהיה אחלה שבוע ..
:)

לפני 14 שנים. 24 במרץ 2010 בשעה 14:45

לכל חרטטני המוח וזייני השכל ... כלומר ה"פרשנים" ....
טוב אני כבר מקבל כל מיני תגובות של חרטטנים ואנשים שכל מה שיש להם לעשות בחיים זה לחבר פאזלים מוזרים ... העיקר בכדי שיהיה להם מה לומר ...
אז ככה ... אני ... כןן כןן .. אני זה שכתב את הפוסט הקטן הזה (לפני הפוסט הזה ) וצירף לו שיר ... אתם יודעים למה ??
ברור שאתם לא יודעים ... למה שתבררו .. לא .. לא צריך לברר למה .. אם אפשר לפרש .. כל מיני השערות מעניינות שמורכבות מכל מיני חרטטנות שהמצאתם .. אולי לצאת גדולים .. ואולי למצוא סוג של אינטרס ... אבל בעיקר בשביל סתם הפאן שלהרוס .. לחרבן לאנשים אחרים את החיים ... ולמה?? סתם .. כי זה עושה לכם טוב ... ברור ...
אז אם זה עושה לכם טוב.... עלו והצליחו ... כי יש עדיין אנשים שמתייחסים לחירטוטים שלכם ..

מוסר השכל בלי הטפות מוסר .. אולי שתשאלו קודם את המשורר ... למה הוא התכוון קודם ... ותהיו הרבה יותר חכמים...(סתם עצה חברית )
יום טוב

ו... אהה שכחתי .. אם כבר מצרפים שירים .. אז...... גם זה יקרה יום אחד ...



לפני 14 שנים. 23 במרץ 2010 בשעה 23:36

רק שנדע שמי שצריך לקחת את זה לתשומת ליבו שיקח

לפני 14 שנים. 11 בפברואר 2010 בשעה 10:36

מגניב אפילו הדוסים של נחמן מפחדים ממני ... תראו כתבו עליי שיר ..



מה התכלית של זה הכאב
אם לא לנענע לי את הלב
ששקע בתרדמה
וזה זמן רב שלא החסיר פעימה

למה באתי זה הקלון
רק לנפץ בי הדמיון
שאני מין כל יכול
נוח לסלוח נוח למחול

מה רצתה זאת הנפילה
רק לעורר אותי שוב לתפילה
אל השמיים האדומים
שיתהפכו עלי לרחמים
רחמים...

לב העולם אתה שומע
מה זה לפתע מפחד אני
באמונה שאני יודע , יודע
שלא תבזה תפילת עני
שלא תבזה תפילת עני

כמה חביב זה הכאב
עת הוא מזכיר לי מי המסבב
מי מוציא מוליך ומביא
מי את כל זאת עליי
באהבה הביא

טוב ויפה זה הכיפוף
שמשבר לי עוד קצת את הגוף
הגוף שאף פעם לא מתרצה
הן כבר זחלתי לכבודו
עד הקצה

מה רצתה זאת המכה
רק להוליד מתוכי צעקה
אל השמיים האדומים
שיתהפכו עליי לרחמים
שיתהפכו עליי לרחמים
רחמים
רחמים

את עיניי עצמתי סגרתי את
שעה שהייתי ליישב את דעתי
את גאוותי השלכתי בפינת החדר
וכך עמדתי לפרש את שיחתי ....

מגניב .... לא? ......
לפני 14 שנים. 27 בינואר 2010 בשעה 22:57

http://www.tvlink.co.il/link2.aspx?id=10093

כתבה על פייסבוק ...אל תאמינו ... אל .. תתמסרו כל כך מהר ...לבולשיט שמאכילים אתכם ...
(כתבה שלישית מלמעלה )
תפנימו..

לפני 14 שנים. 25 בינואר 2010 בשעה 0:35

טוב .. אחרי שהגענו לחבר והפוייקה .. זללנו שבענו .. והמשכנו לקשקש .. צחקנו עד לדמעות ..
והחלטנו שאנחנו מחכים לשעת השיא ..
נמנמנו כמו שצריך .. התכוננו כמו שצריך .. בדקנו את עומס הכביש שאמור להיות ה"יעד"
ואז טכס הלבוש הבטוח .. שכלל את שיא המיגון הטוב ביותר .. חליפות מוגנות .. נעליים מיוחדות ..
קסדות מהטובות בעולם ...
כפפות מוגנות קרבון .. ברכיות ממתכת .. להגנה מירבית של הברכיים ... בקיצור ממש כמו רובוטריקים ...
טוב ואחרי כל ההכנות .. מגיעים לשעת היציאה אל הכביש ... המון מתח באוויר שתיקה חורצת ..
רק מבטים בין העיניים .. והבנה מלאה ללקיחת הסיכון המלווה ..
הכנות מלאות נפשיות ופיזיות לקראת מה שנקרא "המגע אל מעבר לקו האדום" ...
טוב 4 חברה יוצאים לדרך כאשר אנו מקבלים את ברכת איש הפוייקה .. "שמרו על עצמכם ושימו לב טוב טוב לתנאי הדרך והאפשרות לבצע את המגע" אמר האיש ..
חייכנו בשתיקה .. ויצאנו אל הדרך ..
כעבור 20 דקות נסיעה רגועה אל קו הזינוק , הגענו ... נעמדנו עם ארבעת האופנועים (ישובים על ארבעה מכונות מפלצתיות עם עוצמת כוח בלתי ניתנת לתיאור).
ואז.... מביטים אחד לעבר השני בהנהון ראש ואישור מוכנות להמראה .. כולנו הבטנו אל קו האופק ..
השעה 01:30 בלילה .. אנחנו לבדעל הכביש , חושך וקיפאון .. נשימה עצורה .. ואז מגיע האור הירוק להאצה ..
שאגת המנועים נשמעת לכל עבר ...
עכשיו זה רק אני .. שעון המהירות והטורים מול העיניים ...
פתיחה איטית ולא תחרותית ... מגיעים ל100 קמ"ש הראשונים .. מכאן והלאה הכל עניין של תחושת ריחוף ... האדרנלין בדם מתחיל לזרום ... והאצה ל200 קמ"ש ... פעימות הלב מתחילות להתגבר ...
מתח ... האצה בקצב אחיד של ארבעתינו ל 250 קמ"ש ... לפתע הכל משתנה ... פעימות הלב מאיטות את הקצב .. שקט של מתח וריכוז מציף את קו המחשבה ... קיווקווי הכביש מתחילים להתחבר ולהפוך לקו רצוף אחד ... הרוח מכה בחזקה במרכז הקסדה ... ומחליקה מעל ...
מבט חד אל שעון המהירות ... 295 קמ"ש ... כל מה שנותר .. זה להקשיב לשקט של עצמך ... למתח ולעוצמות הריכוז ... להרגיש שאתה מרחף בתוך בועה שרק אתה נמצא והעולם איננו ...
נגיעה עדינה נוספת של היד על ידית הגז.......
מבט מהיר רק עם העיניים אל שעון המהירות ...
........... 309 ...... קמ"ש .... 11,000 סיבובי מנוע בדקה ....
עוברות מספר דקות שנראות כמו שבוע שלם .... התחושה של מעבר לפיזיקה.... מעבר להגיון ....

מתחילים להאיט ... כולנו ביחד .... ( תחושה שאתה חוזר לחיים ... שוב למציאות של העולם .. )

מגיעים לכיוון הבית ... נפרדים בנפנוף לשלום תוך כדי נסיעה ...
אני מגיע הביתה .... מכניס את האופנוע למחסן ... מביט בו במבט של (תודה שהחזרת אותי הביתה בשלום) שלווה ...
מוריד את בגדיי ונכנס לישון ..... והכל .. בשתיקה מוחלטת ....

מתעורר בבוקר ..... ואומר לעצמי ... " אני לא נוסע מהר .... אני טס נמוך"

חוויה של פעם בחיים .....

לפני 14 שנים. 24 בינואר 2010 בשעה 0:43

טיול שבת ... החברה הגיעו אליי כרגיל .. ככה בכיף יום שבת אחרי המסיבה של שישי .... וכרגיל כמו תמיד כשיש שבת עם מזג אוויר נעים וחמים .. אז מה כבר יכול להיות יותר מגניב מטיול טוב בכדי לשאוף קצת מהאוויר המדהים של הצפון הרחוק ...
אז ככה .. עלינו על האופנועים 4 חברה (דיי חולי נפש ) ויאללה נותנים גז ...
כרגיל אני מארגן את סדר היום ... לאן ומה עושים .. מרים טלפונים לחברים באיזור שאליו נוסעים..
ויוצאים לדרך... הפעם הרמתי פון לחבר בפרדס חנה .. אמרתי לו .. שיגביר את האש לפוייקה כי אנחנו מגיעים... ובטח עד שנגיע כבר נהייה רעבים .... כמובן שהפוייקה היה כבר על האש...
יצאנו באיזי לכיוון הצפון אך לא לפני שאנחנו עוצרים ברשפון לאיזה ג'חנון של בוקר... (ככה בשביל הטעם ובשביל המילוי של החורים בשיניים )...
זרמנו בשיוט כייפי של בוקר לעבר הג'חנון (160-170 קמ"ש ברגוע)...
זללנו איזה 2-3 ג'חנונים כל אחד (טוב.... בהמות) והמשכנו להצפין ... חלפנו על פניה היפות של העיר חיפה ... עד לעכו .... שם ישבנו חבורה של מופרעים על חומת העיר העתיקה מעל הים... קשקשנו ..(כמובן על מנועים ואופנועים ) צחקנו ... והחלטנו לחזור ולהיות עד השעה 17:30 בפרדס חנה ... (שוב כבר מתחילים להיות רעבים ...מה לא הגיוני?)
אבל הפעם אמרנו נזרום קצת יותר מהר ... (190-220 קמ"ש ... בקטנה ) וזרמנו...
הגענו לפרדס חנה מרוצים אך רעבים ... שם חיכה לנו חבר בבית עץ וקמין .... עם סיר מדהים ובתוכו תבשיל שמעלה ניחות גן עדן ....
טוב אלך לישון... ההמשך יבוא מחר ........