טוב .. אחרי שהגענו לחבר והפוייקה .. זללנו שבענו .. והמשכנו לקשקש .. צחקנו עד לדמעות ..
והחלטנו שאנחנו מחכים לשעת השיא ..
נמנמנו כמו שצריך .. התכוננו כמו שצריך .. בדקנו את עומס הכביש שאמור להיות ה"יעד"
ואז טכס הלבוש הבטוח .. שכלל את שיא המיגון הטוב ביותר .. חליפות מוגנות .. נעליים מיוחדות ..
קסדות מהטובות בעולם ...
כפפות מוגנות קרבון .. ברכיות ממתכת .. להגנה מירבית של הברכיים ... בקיצור ממש כמו רובוטריקים ...
טוב ואחרי כל ההכנות .. מגיעים לשעת היציאה אל הכביש ... המון מתח באוויר שתיקה חורצת ..
רק מבטים בין העיניים .. והבנה מלאה ללקיחת הסיכון המלווה ..
הכנות מלאות נפשיות ופיזיות לקראת מה שנקרא "המגע אל מעבר לקו האדום" ...
טוב 4 חברה יוצאים לדרך כאשר אנו מקבלים את ברכת איש הפוייקה .. "שמרו על עצמכם ושימו לב טוב טוב לתנאי הדרך והאפשרות לבצע את המגע" אמר האיש ..
חייכנו בשתיקה .. ויצאנו אל הדרך ..
כעבור 20 דקות נסיעה רגועה אל קו הזינוק , הגענו ... נעמדנו עם ארבעת האופנועים (ישובים על ארבעה מכונות מפלצתיות עם עוצמת כוח בלתי ניתנת לתיאור).
ואז.... מביטים אחד לעבר השני בהנהון ראש ואישור מוכנות להמראה .. כולנו הבטנו אל קו האופק ..
השעה 01:30 בלילה .. אנחנו לבדעל הכביש , חושך וקיפאון .. נשימה עצורה .. ואז מגיע האור הירוק להאצה ..
שאגת המנועים נשמעת לכל עבר ...
עכשיו זה רק אני .. שעון המהירות והטורים מול העיניים ...
פתיחה איטית ולא תחרותית ... מגיעים ל100 קמ"ש הראשונים .. מכאן והלאה הכל עניין של תחושת ריחוף ... האדרנלין בדם מתחיל לזרום ... והאצה ל200 קמ"ש ... פעימות הלב מתחילות להתגבר ...
מתח ... האצה בקצב אחיד של ארבעתינו ל 250 קמ"ש ... לפתע הכל משתנה ... פעימות הלב מאיטות את הקצב .. שקט של מתח וריכוז מציף את קו המחשבה ... קיווקווי הכביש מתחילים להתחבר ולהפוך לקו רצוף אחד ... הרוח מכה בחזקה במרכז הקסדה ... ומחליקה מעל ...
מבט חד אל שעון המהירות ... 295 קמ"ש ... כל מה שנותר .. זה להקשיב לשקט של עצמך ... למתח ולעוצמות הריכוז ... להרגיש שאתה מרחף בתוך בועה שרק אתה נמצא והעולם איננו ...
נגיעה עדינה נוספת של היד על ידית הגז.......
מבט מהיר רק עם העיניים אל שעון המהירות ...
........... 309 ...... קמ"ש .... 11,000 סיבובי מנוע בדקה ....
עוברות מספר דקות שנראות כמו שבוע שלם .... התחושה של מעבר לפיזיקה.... מעבר להגיון ....
מתחילים להאיט ... כולנו ביחד .... ( תחושה שאתה חוזר לחיים ... שוב למציאות של העולם .. )
מגיעים לכיוון הבית ... נפרדים בנפנוף לשלום תוך כדי נסיעה ...
אני מגיע הביתה .... מכניס את האופנוע למחסן ... מביט בו במבט של (תודה שהחזרת אותי הביתה בשלום) שלווה ...
מוריד את בגדיי ונכנס לישון ..... והכל .. בשתיקה מוחלטת ....
מתעורר בבוקר ..... ואומר לעצמי ... " אני לא נוסע מהר .... אני טס נמוך"
חוויה של פעם בחיים .....
לפני 14 שנים. 25 בינואר 2010 בשעה 0:35
