casillero del diablo

שנים רבות עברו מאז הפוסט האחרון שלי... והנה אני מוצא עצמי שוב יושב וכותב ...

תקופה ארוכה עברה וחלפה לה שבה הייתי בזוגיות ... היו רגעים קסומים , תענוגות אין ספור... רגעים קשים מנשוא ומהמורות רבות בדרך... התפתחנו יחד וגילינו עולמות שונים יחדיו.. והנה כך פתאום חלפה ועברה לה תקופה שברובה היה מעניין סוחף ומשעשע .

היום לאחר שהגעתי לתובנות רבות שאת כל שנים האלה עברתי בזכות עצמי , עזרתי לה להשתקם , נתתי מכל טוב ומכח נתינה עצום , למרות שהרבה פעמים הרגשתי כאילו אני סוג של מין מכשיר כזה שיודע לעשות הכל .. וכשמסיימים איתו שמים אותו בצד ואפילו ללא טעינה ... רק שהיא לא לקחה בחשבון שיום אחד הסוללה תיגמר...

היום לאט לאט ולאחר שהמון חברים משותפים שהיו לנו הסבירו לה שאם הזילזול שלה ימשיך , אז לא יהיה לה אותי יותר ... היא סירבה להאמין וחשבה שה"מכשיר" הזה ישאר לנצח, גילתה לפתע שזהו.... אין יותר סוללה ... ולמרבה הפלא גם אי אפשר להטעין אותו יותר..

היום אני לבד ..ולפני זמן ממש קצר נפלו עלי שני מלאכים משמיים, מלאכים שפשוט צצו משום מקום .. כאילו אלוהים שלח אותם למשימה אחת, והיא לעזור לי להשתקם, להתמקד ולהבין שלהיות יותר מדי טוב ... זה גם לא טוב... מלאכים שמאזנים ומזינים אותי בכל טוב.. ומכך יצא שאני ממש לא לבד ... אלא נאחז בשני מלאכים מצדדי שמחזקים אותי ונותנים לי כח להמשיך ולקום על רגליי מחדש .. ועל כך אני מודה לאלוהים ששלח אותם אליי ...

היום בגילי המופלג אני מוצא עצמי מתחיל הכל מהתחלה ... מתחיל חיים חדשים ובמתכונת יותר מפוקסת , יותר נכונה ... חיים שבהם אני צריך להבין שאני צריך לעזור ולפנק גם את עצמי... (בעיקר את עצמי) ולהתייחס לאישיות שלי לפני הכל ... וקצת להרפות מנתינה בלתי פוסקת לאחרים, ומעצמי פשוט לא לחסוך . ולדאוג לעתיד טוב יותר ומשמח..

היום אני יושב כאן  וצריך להחליט שלי פשוט מגיע יותר ..

אני חושב שאני מתחיל להרגיש אור בקצה המנהרה .. חייתי עד היום במנהרה בתוך סירה לבד בחושך... צפתי ללא משוטים כשחלמתי כי מה שמושך את הסירה .. זו היא ... הבעיה שנמשכתי מהאף בטבעת שהייתה קשורה אליו כמו פר המובהל אל מותו.

אך היום הזה הגיע כשבאו המלאכים .. והעירו אותי מהחלום ... קצת ניערו אותי .. שטפו את פני במי זהב ובתובנות חדשות ... ליטפו אותי במגבת לחה של כחמה .. והקרינו על ליבי אור חדש... אור שבו אני רואה עצמי אל מול מראה שקופה ...

לקחתי אותה כשהיא שבורה ונואשת .. חסרת כל .. ללא ידע , ללא כח, ללא יכולת כלל , עם ערמה של צרות על ראשה ... טיפלתי בה , חיזקתי אותה , מילאתי אותה בכח, הייתי לה לגב חזק ותומך בכל דבר אפשרי ולא אפשרי, תקווה, כסף  ומותרות ואפילו גם כשלא נותר בי הכח והאפשרות לעשות למענה , המצאתי את הפיתרון לעשות כן , גם אם היה הצורך להחסיר מעצמי כל דבר בכדי לגרום לה להיות מאושרת .. אך לדאבוני הבנתי שכל מה שאעשה היום ... כבר לא יספק את רצונה .. ותמיד תרצה עוד ועוד..

היום בזכות המלאכים... אני מתחיל להבין שיש גם אותי בכל הסיפור ... ואל לי לבכות על חלב שנשפך .. אלא ליחל לעצמי חלב טוב יותר ... חלב בריא וטרי יותר.. שיהיה לי לרוויה ..