לפני 16 שנים. 29 במאי 2008 בשעה 8:16
קמתי, קמתי, אל תצעקו. 11.
5 שעות בבית עד שאצא לעבודה הרגילה שלי. אני חייבת לעשות ספונז'ה ולהתיז חומצה על הקירות של המקלחת. אני חייבת לנקות את מה שהלך כאן אתמול בערב. רק דיבורים, אדוני, אני יודעת, אבל זאת היתה הפעם הראשונה שחזרתי לצינוק ההוא.
למעשה, אני לא חושבת ששנינו הבנו מאיזה צינוק יצאתי השנה. אני מקווה שאתה מבין קצת מזה עכשיו. מבין למה אני חייבת לרוץ, גם אם הגוף יכול רק לצעוד כעת. אולי בגלל זה אני צועדת רק בלילות. הכביש ואני, והמכוניות של אלה שגם להם אין סיבה להיות בבית בשעה כזאת.
יותר מדי שמש ביום. יותר מדי אור. העיניים שלי לא התרגלו עדיין. לאט לאט, אדוני. בעוד שנה, נניח, אהיה מלכת השמש העולה ואזרוק את המפתחות של הצינוק לים. חכה תראה.
