מחפשת עוגן

קואוצ'י התווכח שלא כתבתי ביקורת טובה בבלוג על "טעם העיר" והוא רצה לקרוא.

אני לא מצליחה להתרכז אבל שכנעתי אותו שהלימודים חשובים יותר והבלוג כבר עזר לי להפתח. יש הרבה צפיות אבל אין תגובות ואני לא יודעת מי צופה בי.

אחרי שהתלהבתי מהכתיבה בבלוג בהתחלה איבדתי עניין. הבלוג דומה ליומן שהמורה נתנה לכיתה כשיעורי בית בקיץ. קואוצ'י אומר שאני מאבדת עניין מהר מידי.

היום הייתי מסטולה משתית היין אתמול ב"טעם העיר" אבל קואוצ'י קבע לי פגישה עם צלם הדוגמנות שפגש אותנו אתמול בקשר ל"בוק". אשמע מה הוא מציע ואחליט. שמעתי ש"בוק" אצל צלם טוב עולה כסף אבל אני לא מתכננת לשלם. אם רוצים שישלמו לי על תמונות ולא הפוך. נשמע מה הצלם מציע ומה יש לו לספר על דוגמנות. אם אעשה "בוק" אני לא בטוחה שאעשה אצלו. אחרי הפגישה אצל הצלם אני הולכת לרוית כדי ללמוד לבחינות.

אז ביי בינתיים לכל מי שקרא בבלוג שלי ולא הזדהה וגם לכל אלה שהזדהו.

הבטחתי לקואוצ'י לכתוב חוויות מ"טעם העיר" ולכתוב ביקורת נכונה על המסעדות שבפסטיבל. שתינו שם כמה משקאות ואני לא מרוכזת.

ההורים של רוית הסכימו שמידי פעם נישן אחת בבית של השניה ונלמד לבגרויות. גם ההורים שלי הסכימו. עיצה טובה של קואוצ'י. יוצא שאנחנו חופשיות לצאת ולחזור בכל שעה שנרצה כי תמיד נוכל להסתדר עם "שינה אצל חברה". 😄

קואוצ'י קבע עם חבר שלו שהוא צלם דוגמנות ופגשנו אותו בטעם העיר. קואוצ'י צלם חובב בשחור לבן אמנותי ואמר שהוא אוהב לצלם אותי. חבר שלו אמר שכדאי לי לעשות "בוק" ולנסות דוגמנות. קואוצ'י בעד.

אני חושבת שהבנתי איך מעלים תמונות מהאינטרנט לבלוג. אפשר להעלות תמונות מהאלבום של הכלוב? אם אני מעלה לשם תמונות יש להן url?

קצת באסה לי שלא מגיבים אלי. הרבה צפיות והודעות פרטיות אבל לא מגיבים בבלוג. מזכיר לי יומן אישי למגירה. אולי אפסיק לכתוב בבלוג. אני מתחילה לאבד עניין בבלוג.
ההודעה עם הזמן הקצר שצריך לחכות עד שעונים והבהבה ללא הפסק הסתדרה כעבור יום. נראה אם הבאג לא יחזור.

נדבר עם קואוצ'י על הפסקת הכתיבה בבלוג.

חזרנו מ"טעם העיר".

אני רוצה לשים תמונות מ"טעם העיר" בבלוג. איך שמים תמונות בבלוג?

החלטנו שהכינוי "מאסטר" לא מתאים והמשימה שלי היום היתה לסיים שני פרקים מהחומר ולבחור לו שם מתאים. בחרתי ב"קואוץ'". מתאים ליחסים שלנו. המצב יותר טוב. אולי יש משהו בשליטה המנטלית. 😄

ההורים חזרו עם ענבלי מבית החולים. היא מרגישה יותר טוב. הם יכולים לשמור על זיוי. דיברתי עם רוית והצעתי לה שאבוא אליה. ביחד נלמד יותר טוב ונוכל ללמוד גם בלילות. היא תדבר עם ההורים שלה. אחרי שהיא תשיג הסכמה מההורים שלה אני אבקש מההורים שלי.

היום קואוץ' הציע שנלך ביחד עם רוית ל"טעם העיר". הוא נהנה מהבילוי של אתמול ורוצה שנכיר עוד מסעדות.

סיפרתי לרוית שהוא אבא של דורי מהכיתה של זיוי וההורים שלי מכירים אותו. הם לא ממש מכירים אותו אבל הוא היה באסיפות ההורים והם ראו אותו. אני ורוית הולכים איתו היום בערב ל"טעם העיר". הוא אומר שהספקתי ללמוד שני פרקים ומגיע לי פרס. מחר אני ורוית מתחילות ללמוד ביחד לבגרויות.

קואוץ' קרא את הפרסום הקודם ואומר שיש שיפור בכתיבה אבל לא תארתי נכון את המאכלים במסעדה. קואוצ'י אומר שיהפוך אותי למתוחכמת ומבינה ביינות ובמאכלים.

היום כולנו הולכים לראות את "טעם העיר". אני רוית וקואוצ'י. השליטה המנטלית מוכיחה את עצמה. יש תוצאות ראשונות. למדתי שני פרקים ויש לי זמן לצאת עם קואוצ'י ורוית. רועי התרגז כששמע שהוא לא מוזמן אבל אולי מחר יהיה לי זמן לצאת איתו. נדבר עם קואוצ'י על תכנון הזמן.

השליטה המנטלית נראתה לי כשלון גדול. במקום ללמוד לבחינות הבגרות בעוד פחות מחודש לוקח לי זמן לכתוב את הבלוג ובזמן שאני לומדת אני לא מרוכזת. כל 4 שעות כתבתי סמס שלמדתי לבחינה אבל התוצאות היו מאכזבות. הספקתי פרק אחד.

אתמול בערב נפגשתי עם המנטור שלי, אבא של דורי מהכיתה של זיוי. הוא ידע מראש שאני חושבת שכל עניין השליטה המנטלית לא מוכיח את עצמו אבל הציע שנלך למסעדה ונדבר על הכל.

נסענו למסעדה ליד מגרשי הטניס בת"א ברוקח. הוא סיפר לי בדרך שזאת המסעדה של שף ידוע בשם אייל לביא והוא רוצה שאשתחרר ולא אחשוב כל היום על הבגרויות. לדעתו בגלל שאני לא פתוחה ומשוחררת וחושבת כל היום על ההורים וענבלי או הבגרויות אני לא יכולה להתרכז ושעתיים של לימוד איכותי שוות יותר מבזבוז זמן לא מרוכז של לימוד.

הגענו למסעדה שנראית אחרת מהמסעדות שאני מכירה. שקט ומלצרים שהובילו אותנו לשלוחן ליד קיר שדומה לעץ כזה עם מראה כפרי. הוא עשה לי סימן לשתוק ואמר שנדבר בזמן הארוחה.

היתה ארוחה מהסרטים. הגיעו לחמים טריים עם נקניקיות קצת חריפות למנה ראשונה בשבילי והוא לקח עגל ונתן לי לטעום. למנה העיקרית הוא הזמין לי סטייק על האש. לעצמו הוא הזמין אנטריקוט שהיה טעים ונתן לי לטעום ממנו. באמצע הוא הזמין יין אדום לא מתוק לבשר ובסוף הזמין לי פודינג שוקולד חם ולו קרם ברולה. לא יכולתי לקום מהשולחן בסוף הארוחה. 😄 הארוחה ארכה שעות ודיברנו על הכל.

הוא אמר נכון שהבלוג כבר מראה שינוי מהפוסט הראשון לעכשיו ואני משתחררת כשאני כותבת. מה שנכון, נכון. אני מרגישה שהכתיבה עוזרת לי. הוא שאל אם אני יכולה לעזוב את הבית לתקופת הבגרויות ונזכרתי שרוית רצתה שנלמד ביחד. אני יכולה להציע שאבוא אליה לתקופת הבחינות או שנשכור ביחד. השאלה מי ישמור על זיוי כשההורים עם ענבלי? זיוי בבית ספר ואחרי הצהרים אני שומרת עליו.

אמרתי ש"מאסטר" נראה טפשי וגם התמונות נראות לי סתם אבל הוא אמר שהתמונות מראות על פתיחות וחוסר בושה בגוף שלנו והן חשובות. ה."משויכת" ישאר כדי שלא יציקו לי וידעו שאני משויכת אבל אני אפסיק לקרוא לו "מאסטר". אני צריכה לחשוב על שם שיהיה שלי ושלו. הוא אומר שיהפוך אותי למתוחכמת.

הסכמנו להפסיק עם הסמסים אבל אני מקבלת משימה לבדוק עם ההורים אם אפשר לעזוב את הבית לתקופת הבחינות כדי ללמוד עם חברה ולמצוא שם במקום "מאסטר".
הוא מנטור טוב. אני צריכה לדבר עם רוית ואחר כך עם ההורים. מי ישמור על זיוי אם אעזוב את הבית לתקופת הבחינות? מסובך.

המסעדה ברוקח ליד מגרשי הטניס מומלצת. היה טעים. הסכמנו שנלך למסעדות בקביעות ונדבר.

כמה הודעות בפרטי ומעליהן השאלה אם בא לי לבעוט במחשב. לא בא לבעוט. אני שקטה. אחרי שניסיתי לענות כבר בא לי לבעוט.

ניסיתי לענות והופיעה הודעה:"עורך ההודעות יפתח בעוד זמן קצר". חיכיתי. לא נפתח.
סגרתי וחיכיתי. אותה הודעה. רבע שעה. לא נעים. אנשים כתבו. אני נימוסית.
אני מנסה לענות ואותו דבר.

אני מחכה ומחכה ואותה הודעה כל הזמן. בכל ההודעות. כמו במחזה שאני נבחנת לבגרות "מחכים לגודו". מחכים ומחכים הצגה שלמה והוא לא מופיע. אני מחכה לזמן הקצר שאחריו אוכל לענות והוא לא מופיע.

סליחה שאני לא עונה. אני לא יכולה לענות. באג?

גם אצלכם יש הודעה ואתם יכולים לקרוא הודעות אבל לא לענות? כמה זה זמן קצר?
כמה שעות? יום? יומיים? תמיד כמו ב"מחכים לגודו"?

אחרי שקוראים שאני לא יכולה לענות מבקשים ממני לתת ציוץ בתשובה. איך אני יכולה לצייץ אם אני לא יכולה לענות?

מאסטר צלצל בכעס אתמול בערב כי קרא בבלוג שהלכתי עם רועי למסיבה ביום שישי במקום ללמוד לבחינת הבגרות בתנ"ך. הוא אומר שמעכשיו הוא יארגן לי את הזמן יותר טוב כדי שאספיק ללמוד לבחינות והוא יתכנן לי את היום. הוא הציע שאכתוב לו סמס כל שעתיים אבל הסברתי שסמס כל שעתיים יוציא אותי מהריכוז, אם אצליח להתרכז בחומר לבגרות. הסכמנו על סמס כל 4 שעות ובלי יציאות לבילויים בלי אישור עד שאסים את הבחינות.
מאסטר אומר שהכתיבה בבלוג משחררת ופותחת אותי אבל אני לא אוהבת לכתוב יומנים. הוא הציע שאקרא בכלוב בזמן ההפסקות מהלימוד כדי להפתח ולהשתחרר אבל היום אין לי מצב רוח לקריאה.

ההורים עם ענבלי בבית חולים והמצב רוח שלי ברצפה. אני חושבת שהשליטה המנטלית לא עוזרת לי בבגרויות ובצמיחה אבל מאסטר הודיע שנפגש בערב ונדסקס על הכל.

קצת נמאס לי.

מאסטר ואני מכירים מעט זמן. הכרנו במדורה של ל"ג בעומר ביום חמישי. אני באתי לשמור על זיוי כי ההורים שוב רצו עם ענבלי לבית חולים. הפעם ענבלי היתה במצב ממש רע והם הלכו שניהם לבית החולים ואמרו לי ללכת למדורה עם זיוי.

הוא אבא של ילד מהכיתה של זיוי אבל הוא גרוש וגר לבד. הוא שאל למה הגעתי עם זיוי ואני סיפרתי שההורים בבית חולים עם ענבלי. דיברנו כל הערב על הבגרויות ואני סיפרתי שאין לי סבלנות ללמוד לבגרויות ואני בורחת מהבית למסיבות בימי שישי רק כדי לא להשאר בבית ולא לומדת כמו שצריך חודש לפני בחינות הבגרות.

קבענו לצהרים בשפת הים והוא סיפר שהוא למד קאוצ'ינג והיה מנטור של כמה בחורות בשליטה מנטלית. הוא הציע לי בסוף לנסות שליטה מנטלית ולראות איך היא תעזור לי לא רק עם הבגרויות אלא גם להפתח ולצמוח מתוך פתיחות. הוא ביקש שאכתוב פעם ביום מה שאני חושבת ומה שעובר עלי במשך היום. והוא יתן עוד משימה יומית שתעזור לי להפתח ולא להרגיש רע עם העולם ועם עצמי. סיכמנו שאתמול ביום שישי לא אצא למסיבה עם רועי ואשב ללמוד אבל ענבלי לא חזרה מבית החולים ונשארתי לבד בבית.

צלצלתי אליו ושאלתי אם הוא רוצה לצאת לדבר בבית קפה אבל הוא אמר שימי שישי בערב לא פנויים ונדבר בימים אחרים אחר ולא בשישי שבת. ניסיתי ללמוד לבגרות בתנ"ך ולא הצלחתי להתרכז. הוא גם בקש שאקרא לו "מאסטר" ולא בשם הפרטי שלו. שיהיה. לא משנה לי.

רועי צלצל קרוב לחצות והציע ללכת למסיבה כדי שארגע מהכל אבל הבטחתי למאסטר להתחיל לקרוא בכלוב על השליטה המנטלית וללכת לישון מוקדם. רועי ביקש שרק אלווה אותו אבל ההורים שלי תמיד שונאים שאני הולכת למסיבות בחצות וחוזרת מוקדם בבוקר. הם היו רוצים שאצא מוקדם ואחזור בחצות.

הם לא מבינים שהמסיבות מתחילות בחצות. אני לא רוצה להרגיז אותם כשיש להם מספיק על הראש עם ענבלי אבל הם לא מבינים אותי והם ממש שמרנים. יצאתי עם רועי לשעתיים וחזרתי בערך בשלוש. אמא נשארה בבית חולים עם ענבלי אבל אבא הסכים שאצא לכמה שעות להרגע כי הבטחתי שאחזור עד 3.

אתמול מלאתי את המשימה הראשונה של מאסטר. התחלתי לכתוב בלוג והעלאתי לאלבום שלי את התמונות שהוא צילם בשפת הים ביום שישי ונתן לי.

אוף, קשה לי להתרכז אבל מילאתי את משימת הכתיבה שלי גם היום. נראה איך הקאוצ'ינג והשליטה המנטלית יתקדמו.

הכל חדש. אני לא יודעת מה זאת שליטה מנטלית אבל הוא אומר שאגלה והיא תעזור לי לצמוח ולגלות את הפוטנציאל שבי.
קיבלתי משימה ראשונה להעלות תמונות שלי לאלבום ולכתוב כל יום.
הוא אומר שהכתיבה תפתח אותי ותעזור לי לצמוח.
אין לי מצב רוח לכתוב היום. תמיד יצאתי לבלות ביום שישי. נשארתי בבית. רע לי.
מילאתי את שתי המשימות להיום.
אתם יכולים להגיב אם אתם רוצים.