הולך בקלות

" המדריך לאהבה " רוברט דה נירו

וזהו קצר הפעם 

רופא באוניברסיטה האיסלאמית של עזה בדיוק עלה למצלמה והסביר את הדרך הנכונה לנצח את אשתך.
קוראים לו ד"ר זיאד. הוא מלמד באוניברסיטה האיסלאמית בעזה
הדרכתו - הצהירה בפומבי, במצלמה, בדיוק קליני:
"המטרה היא לא לנקום ולא להזיק. הימנעו ממקומות הפגיעה - פרצופים וכן הלאה. זו צריכה להיות מכת אהוב לאהובתו זו מכת ריפוי. לא מכת נקמה. במטרה של רפורמציה ”
"זה הריפוי האחרון. זה סימן לשמירה על חיי הנישואין. סימן לשימור המשפחה ”
רופא. באוניברסיטה. מייעץ לגברים איך להכות את נשותיהם באופן אחראי רפואית. לא אם. איך.
עכשיו תשאל את עצמך שאלה.
איפה השמאל הפמיניסטי?
איפה צעדות הנשים? איפה ההצהרות האקדמיות? איפה הפוליטיקאיות הפרוגרסיביות שבנו קריירות שלמות על הביטוי "זכויות נשים הן זכויות אדם"?
בשום מקום. שקט. מכיוון שלאותה תנועה שמתייגת את נאום האישה השמרנית "אלימות" אין מה לומר על רופא אוניברסיטה שמפרסם מדריך טיפולי להרביץ לאשתך.
השקט הוא לא פיקוח זו בחירה. והבחירה חושפת את ההיררכיה: סולידריות אידיאולוגית קודמת לכל, בטיחות הנשים במקום השני.
לנשים פלסטיניות שחיות תחת הדוקטרינה הזו מגיע אותה זעם שפמיניסטיות מערביות שומרות לכל השאר.
מגיע להם תומכים שאינם בררניים לגבי איזה נשים נחשבות.
קישור לסרטון בתגובה הראשונה.

חימום מושב ברכב זה פיצ'ר בדסמי , בעיקר לאחד שצריך שהתחת שלו יחומם מדי פעם .

סתם עבר לי בראש . 

שנהנית מינית מהענקת כאב, אכפתית, אוהבת, כזאת שלראות תחת אדום מעמיד לה ...

שאוהבת שהדברים נעשים בדיוק כמו שהיא רוצה - או ש ........

יפה , קשתית , עגולה , עור רך , עיניים טובות עד ממזריות . 

ידיים חזקות , וראש מלא בפרפרים , ושיטות הכאבה 

היא מצליפה , חזק 

מאד מדויק , זה חשוב לה 

אל תזוז , והוא ממש לא זז , 

אחרי ההצלפה ה 20

היא אומרת, אמרתי לך

לא לכווץ את הישבן , 

הוא מקשיב שוב ,

מדהימה היכולת הזאת להקשיב ,

ואז לבצע . 

פתאום הגיע השינוי הזה , החדות , הדרישה הקשוחה , הגיעו במקום הבדיקה , במקום הבקשה .

ואיך זה שלא ראיתי את זה קורה , סוג של קסם יופי חד . אוהב ככה 

למה ככה ,

תגידי .

ומה בדיוק קרה , לילד שדיבר עם כוכבים, אה 

איך זה שכוכב אחד מעז.

ומי אם לא אנחנו, נשנה את העולם.

אסור לשכוח גם  את,

שלא יגמר לעולם - אבל זה כבר אישי .

ככה יצא וככה בטוח שמישהו רצה.

הילד כאן , ממשיך למרות כל הקשיים .

וגם הכוכב קיים לנצח .

והוא זה שהכי נוצץ בשמיים .

ורק אנחנו , רק אנחנו נשנה .

וכמה יכולת ,

מבוזבזת , יש כאן בין הדפים.

כמה מילים שזר  לא יבין ,נזרקות לאויר .

וכמה לא התחילו בכלל .

ולא זה לא יגמר לעולם - החושך , האור , והים - תמיד הים 

אבל זה כבר אישי , זה כבר אישי 

אני צועק כשכואב , 

אחר כך שותק, 

נכנס לתוך עצמי . 

משתבלל.  

אחר כך חושב , מה מקור הכאב . 

ואז אני תמיד נזכר ש "בתחבולות תעשה  לך מילחמה". 

ואז תמיד עולה גם הקריאה , "עם הנצח לא מפחד , לא מפחד מדרך ארוכה". אחר כך אני נזכר , שעם הנצח לא מפחד , אבל  אני דווקא  כן . 

טוב אז נשארו רק התחבולות. 

זאת כותרת ארוכה לפן קסום שאני כל הזמן מקפיד להתבונן עליו , בקיצור מחרמן לאלה לראות אישה , עדיף שולטת , שמתיחסת אליך בפרקטיות מעשית כזאת , חסרת סבלנות , סקסי בטרוף 

זה לא רצון , זה צורך שכנראה נובע משריטה עמוקה .
מעכשיו, או אולי מחיים קודמים , בכל מקרה זה שם ,
וחזק .
וגורם לי לבעור ,
גורם לי לעשות שטויות ,
ובעיקר להזדקק למשהו -
שבבסיס האמיתי , הכי נקי שלי ,
ברור לי שהוא לא חלק ממני ,
ועדין אני כאן , ולא עף במחוזות שמימיים של יכולת על אנושית שמודעת לעצמה -
עד לכדי זיקוק רוחני אמיתי .
אני כאן ואני צריך את הרגל שלך על הפנים שלי ,
צריך שכשאני מקטר אחרי משימה מעצבנת שנתת לי,
תצליחי להוריד לי סטירה .
צריך את התיקון שלך ,
ושברמה מסוימית תקחי עלי בעלות,
ומדי פעם תענישי כשיש מאחרי העונש שלך פשלה שלי ,
צריך שלפני תסבירי לי לאט , איפה פישלתי ,
ולאט לאט , בלי צל של מיניות , או כעס .
תראי לי את נחת זרועך על עורי החשוף .