בלי כותרת

הצהריים היו מהבילים. נכנעתי ללחות המחניקה, קמתי מכסא הנוח ונמלטתי מהמרפסת המוצלת חזרה אל תוך הבית, מפעיל את המזגן. יעברו עשרים דקות לפני שאתחיל להרגיש את האוויר מצטנן, והחלטתי לצלול אל תוך אמבט קריר במקום לטבוע בתוך זיעה.
אהבתי אמבטיות. אהבתי לכסות את גופי במים, אהבתי את תחושת העונג ששידר לי הנוזל השקוף והמלטף הזה. פשטתי בגדיי במהירות, נאנח בהנאה למראה האמבט המלא כמעט עד גדותיו. שלחתי רגל וטבלתי את כף הרגל, משקיע אותה באיטיות אל תוך השקיפות המפתה. המים הקרירים החלו לטפס במעלה קרסולי, מילימטר אחר מילימטר. רגלי השניה עקבה ושקעה פנימה בעקבות אחותה. טבלתי כולי פנימה, עוצם עיני בעונג. הקרירות הרטובה עוטפת אותי כל כך מעט עונג גופי חווה בזמן האחרון. לאחר 23 שנות נישואין, דינה ואני כמעט ולא מוצאים עניין מיני האחד בשניה. הסקס בינינו הפך לנדיר יותר ויותר ובכל פעם הופך למייגע, טרחני ומיותר. מן מסורת משפחתית ששנינו מחוייבים כלפיה כדי להצדיק את היותנו זוג נשוי, והורים לילד.
ילד... מצחיק לקרוא לסגן הגבוה והמרשים הזה - ילד. עדי היה הבן היחיד שלנו. גאוותנו.
המים הקרירים הפכו לחמימים ובאנחה ניתקתי גופי מהם, מנגב אותו ביסודיות. יום שישי היום. עדי ודינה נסעו לחיפה, לאמא שלה, לעזור לה בהתקנת ספריה חדשה שקנתה. עדי בקושי הספיק להתקלח ולאכול כריך לפני שיצאו.
עטפתי את גופי העירום בחלוק קצר שהגיע עד לירכיי. הבד החלקלק עטף את גופי, זורם לאורכו, נמתח על חזי ועל מותניי. בבואתי נשקפה אלי מחייכת מהמראה שכיסתה את הקיר כולו.
אלוהים! כמה חם! האוויר בחדר האמבטיה היה כבד ומעיק.
מיהרתי לצאת, מחפש את מגע האוויר הצונן שבסלון. לא מצאתי אותו.
הסלון היה לוהט לא פחות מהמקלחת. המזגן לא פעל. הלכתי לבדוק את לוח הבקרה - מרגיש איך עורי המתלחלח מדביק את הסאטן לגבי המזגן סרב בעקשנות להיענות ללחיצותיי המייחלות. מקולקל. דווקא ביום לוהט שכזה.
כף ידי עטפה פחית בירה קפואה, מצמיד אותה אל לחיי.
כמה טוב.
לגמתי מהנוזל הזהוב, נהנה מהזרימה הקרה שהבקיעה דרך לאורך גרוני. בעיניים עצומות, מגלגל את הפחית על מצחי, נשענתי על משקוף דלת המקרר משאיר אותה פתוחה.
הכל סביבי היה שקט מידי. חם מידי.
הנקישה על דלת הכניסה נשמעה עמומה אף היא באוויר הכבד. סגרתי את דלת המקרר ופניתי אל דלת הכניסה, ברגליים יחפות, סוגר את שולי החלוק . לילך. ה"נוכחית" של עדי. הבחורה הצעירה חייכה עלי בברכה. "אהלן. עדי כבר הגיע?" שאלה בעליזות, חולפת על פני ונכנסת פנימה.
"הוא נסע עם דינה לחיפה. הם יחזרו עוד שעתיים בערך." סגרתי את הדלת אחריה.
"ממש חם פה! מה קרה למיזוג?"
"אין לי מושג. מסרב לעבוד" עניתי. התיישבתי ברגליים מקופלות על הכורסה בסלון, בוחן את הנערה הצעירה שהתיישבה מולי.
אם טוענים כי בנים מחפשים תחליף לאמא בנשים שהם בוחרים לעצמם - זה לא תפס אצל עדי. לילך היתה ההיפך הגמור מאשתי. קומפקטית, כהה, נערית, יפהפיה. גובהה לא היה יותר ממטר חמישים וחמש, גוף נערי, חזה קטן, שיער שחור קצר מאוד, פני בובה בצורת לב, שפתיים מלאות, עיניים ענקיות וחומות, ריסים ארוכים. למרות מראה הנערי, הבחורה הזו שפעה מיניות. כל תנועה שלה, כל עפעוף, כל חיוך וכל צחוק מתגלגל. עדי בהחלט ידע איך לבחור אותן. מצאתי עצמי בוחן אותה בסקרנות - מנסה לראותה מבעד עיניו של בני.
היא לבשה שמלה קייצית וקלילה בעלת כתפיות, חלקה העליון של השמלה צמוד אל חזה הקטן והמוצק ומותניה הצרים, ומשם צנח בד השמלה בקפלים רחבים עד לברכיה. היא נראתה רעננה גם בחום הכבד הזה.
"יש עוד בירה?" שאלה, מתרוממת במהירות ופונה אל עבר המטבח.
"בודאי. תתכבדי" קראתי, מבטי עוקב אחר אחריה.
המשכתי להתבונן בה במבט סקרני, מוחי מתחיל לשוטט לאזורים לא מוכרים. בהיתי בפחית הבירה שבידי, מנסה לדמיין את הזוג הזה מתעלס. עדי היה גבוה, כתפיו רחבות וגופו מוצק ושרירי. לילך נראתה על ידו כמו ילדונת. עצמתי עיני, נזכר בקולות התאווה שבקעו מהקומה השניה בסוף השבוע האחרון. החסך המיני שהיה לי גרם לאוזניי להתחדד לקולות של תשוקה, והשניים האלה לא טרחו להבליע את קולותיהם.
הרגשתי איך גופי מתחיל להגיב למחשבותיי. הזעה נטפה מצווארי אל חזי. האוויר החם שסביבי מתאזן עם הלהט שהחל להצטבר בתחתית בטני. עצמתי עיניי.
"יוסי? הכל בסדר?" שמעתי את קולה הרך של לילך קרוב אלי. היא התיישבה על משענת היד של הכורסה מבטה השואל נתקל בשלי. ניערתי את המחשבות האסורות, השענתי ראשי לאחור וחייכתי אליה.
"כן. פשוט, החום הזה משגע אותי." אמרתי.
"כן. אני רואה איך אתה מזיע" ענתה בצחקוק, אצבעה נשלחת אל מתחת לצווארי, עוקבת בקלילות אחר אגל זיעה שטייל מטה.
נשימתי נעצרה למגע קצה אצבעה על עורי. מבלי לחשוב, תפסתי את כף ידה עוצרת את טיול האצבע התמים. תמים בשבילה. אצלי המגע הקטן הזה פרט על מיתרים נסתרים ובלתי רצויים.
ושנינו קפאנו. כמו העלים על הענפים שם בחוץ. החום הכבד כרך מגעו סביבנו וכמו זרק אותנו אל עולם אחר. נשמתי בכבדות, לילך נעצה מבט שואל בעיניי. והבינה.
אולי החום. אולי האוויר הכבד. אולי הבירה שזרמה בעורקי שנינו. שום דבר לא היה הגיוני יותר. הכל הפך למטושטש סביבנו. כאילו ניתקנו מהעולם. שנינו היינו שם ובכל זאת צפנו מנותקים מהגיון ומציאות. נכנעים לחום, נכנעים למגע הלח של עורנו.
בתוך ערפל מטושטש ומהביל היינו פתאום מחוברים בשפתיים. קרעים של הכרה גילו את ידיה של לילך מסיירות אל תוך החלוק שלי, את כף ידי מלטפת במעלה ירכה. צלצולי האזהרה שבראשי טבעו בתוך חמימות אירוטית אליה כמהתי כל כך הרבה זמן.
ואז היינו שנינו על השטיח, עורנו עירום וחלק מזיעה. החזה שלי מחליק מעל שד קטן ומוצק, פטמה נוגעת בפטמה, ירכיים מתחככות בירכיים. טבעתי בתוך התחושות, מסלק שרידי הגיון צווחני מראשי. בערנו יחד אל תוך אקסטזה.
הגוף הנערי, חלקלק מחום, עורו מלוח מול לשוני המשוטטת. מצאתי עצמי מגשש אחר כפתורי עונג קטנים, כפתורים שיפעילו את קולות התאווה ששמעתי עד כה מבעד דלת סגורה. וכל אנקה שלה סחטה תשובה ממני. טיפסנו יחד במעלה התשוקה, מגלים שיאים חדשים.
טעם ירכיה שטף את חלל פי בקשת טעמים מסתוריים ובלתי מוכרים. זעקת האקסטזה שלה הביאה אותי אל הסף המיוחל. ואז החליק גוף על גוף ומצאתי עצמי טובע בתחושות לוהטות כשלשונה החלה לחקור את אוני. גופי רוטט בלי שליטה מעוצמת הרגשות. תחת גבי היה השטיח ספוג בזיעתנו ובעסיסנו.
"יוסי? הכל בסדר?" קולה של לילך ריסק אותי אל המציאות. פקחתי עיני, מביט בה חוזרת מהמטבח עם פחית בירה בידה, מתיישבת על הספה מולי.
"כן, חמודה. פשוט כל-כך חם..."