סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שבילים צדדיים

אחת שלא קשורה
לפני 3 חודשים. 7 באוגוסט 2024 בשעה 20:04

הבדידות הזו תגמור אותו

היום שתיתי יין אדום כדי להרדם.

לא נרדמתי.

 

מה עשיתי במקום?

שמחה ששאלתם. 

 

ירדתי לגינה הציבורית ורבתי עם שתי פרחות שהרעישו בחצות הליל.

 

היה מספק

אני עדיין לא נרדמת..

לפני 3 חודשים. 3 באוגוסט 2024 בשעה 16:46

שש שנים שלא נכנסתי לפה, לא נגעתי באתר הזה,

לא בבלוג הזה

ולא במחשבות האלו.

 

הייתי נשואה לכבאי התשוקה הראשי בעולם,

עכשיו אני גרושה ממנו, הוא מכבה את התשוקה לאחרת.

 

הבעיה היא,

שאף אחד לא מצליח להבעיר את שלי

עשה עבודה טובה החרא.

 

ניחא. 

לפני 6 שנים. 21 במרץ 2018 בשעה 11:16

שנתיים בדייוק מהפעם האחרונה שכתבתי לבלוג הזה.

פוסט

פוסט,

אני עוברת אחורה וקוראת.

ומה התקלקל בי שאני כל כך מובכת פתאום?

למה זרע, תחת וזיון על קיר סמטה חשוכה, נראים לי כרחוקים שנות אור מחיי?

אולי התנקתי,

בריא יותר להתנקות.

נכון? 

 

נו לא,

ברור שהלכלוך עדיף. 

ניחא,

לפחות אני מאוהבת

ונאהבת.

 

 

לפני 8 שנים. 9 במרץ 2016 בשעה 7:38

"אתה בן זונה גדול" אמרתי לך שיכורה "מזיין את המוח לכל מי שרוצה לשמוע, אבל שתדע, כולן יודעות מי אתה באמת."

צחקת והמשכת ללכת.

חלצתי את עקביי, השארתי אותם על המדרכה בטיילת והלכתי אחריך.

"לפני חמש שעות היה פה פיגוע ואת, כל מה שמעניין אותך אלו חיי האהבה שלי?" הסתובבת אליי.

"אני רוצה שתזיין אותי." אמרתי.

שתקת

שתקתי גם אני, מופתעת מהמילים שיצאו לי פתאום מהפה.

"בואי" אמרת

והתחלת ללכת.

שם, אל מול הדולפינריום

הנחת את ידיי על עמוד חשמל 

ואת ידיך עליהן.

קרעת לי את הגרביון בבת אחת, אפילו לא ניסיתי להתנגד.

"את מרגישה כמה הוא עומד?" שאלת.

לא עניתי.

"תעני לי זונה!" נשכת לי את האוזן.

"אני רוצה אותו בפנים, בבקשה" התחננתי.

כופפת אותי

פישקת את רגליי, נזלתי.

"הנה, לאט לאט" אמרת והכנסת את הכיפה הגדולה שלך אל תוכי.

השתחררתי מאחיזתך, הושטתי יד אחורה והצמדתי את אגנך אל תוכי.

"את הכל אני רוצה, את הכל"

משכת לי בשיער

"הנה שרמוטה שלי, הנה אהבה שלי, את הכל אני מכניס, את הכל"

הפעם גמרתי אני ראשונה

והלילה 

לילה טוב.

לפני 8 שנים. 2 במרץ 2016 בשעה 9:11

כשנתרחק רגע מן הפומביות

המעיקה כל כך

אגלה לך דברים שאינני מגלה לאיש.

הלוואי ותחליט לנצל אותם,

כואבים ככל שיהיו.

לפני 8 שנים. 1 במרץ 2016 בשעה 20:15

"יש משפט ברומנית שאומר שלכל סיר יש מכסה" אמר לי בחיוך נהג המונית.

כשהגענו, נתתי לו טיפ של חמישה שקלים.

בבית, הבטתי על הסירים במטבח שלי

אחר כך פתחתי את ארון המכסים

היו יותר מכסים מסירים.

"המבחר" חשבתי לעצמי "הוא גדול מדי"

אחר כך, במקלחת

חשבתי לעצמי

שאין צורך באו או

אם אפשר גם וגם

פישקתי את רגליי

והתענגתי על זרם המים.

 

לפני 8 שנים. 29 בפברואר 2016 בשעה 11:59

כבר שבוע והמחזור הזה לא נפסק.

הלוואי והייתי מוצאת

אלף טרקטורים

שהיו מוכנים לחרוש בבוץ.

-

אני נטרפת פה.

לפני 8 שנים. 28 בפברואר 2016 בשעה 8:03

חמש מאות שקל עולה כניסה לקונצרט

במקום

התלבשתי יפה

בחרתי סונאטה מרשימה של שופן

מזגתי לעצמי כוס יין

וישבתי להאזין לה בבית.

 

--

אחר כך,

שכבתי על הספה

פישקתי קצת את הרגליים

והכנסתי יד אל תוך התחתון.

דמיינתי איך אנחנו חוזרים מהקונצרט

בוחרים את הסונאטה ששמענו 

ועושים איתה אהבה.

-

גמרתי עוד לפני ששופן הגיע

אל הבית השני.

ונרדמתי.

לפני 8 שנים. 27 בפברואר 2016 בשעה 16:08

נתתי לו לחדור אליי מאחור

כאב לי כל כך

אבל העובדה שהוא פה, מאחוריי

מלטף את שיערי תוך כדי

נתנה מנות גדושות של עונג.

 

הוא גמר לי 

בתחת.

והלך אל ביתו.

 

נשארתי עם הכאב

ועם זרעו בתוכי,

העונג יצא יחד איתו.

שיהיה.

לפני 8 שנים. 26 בפברואר 2016 בשעה 19:19

ידיד נפש

אב הרחמן,

שבת היום

אצל כולם

ואצלי לא.

ידיד של נפש

אב של רחמים

כנס הנה,

גם אליי.

קצת עצוב עכשיו,

קצת עצוב.