שבילים צדדיים

בחוץ סופה ולא עשינו קניות.

בערב, מקסימום, נזמין טייק אווי ונפצה את השליח בטיפ כפול.

כשפקחתי את עיניי כבר היית בתוכי

הייתי קצת יבשה בגלל הלילה שעבר,

אז כאב.

"להפסיק?" שאלת

"עוד." ביקשתי ועצמתי שוב את עיניי, פישקתי את רגליי

לאפשר לך להכנס לי עד הרחם

ולחשתי "בוא מאמי, בוא כבר."

זיינת אותי לאט, בעדינות של בוקר.

"את הילדה שלי?" שאלת כמציב בעלות.

"כן אהוב שלי, אני רק שלך."
עניתי וגמרתי במהירות.

התפוצצת רגע אחריי

ממלא לי את הכוס

בסערה- כמו זו שבחוץ.

נגיד וחזרת מהדרך, 

עייף ומלוכלך

ונגיד וחיכיתי לך

נקייה ומבושמת.

ונגיד שאתה רעב אליי

ועוד לפני השלום הראשוני

כבר מוריד אותי למטה

ולוחש "תמצצי"

ונגיד שהניקיון שלי לא חשוב

ואני מבקשת

שהפעם תגמור לי על החזה.

ורגע אחרי הפליטה הרועמת

אני מתרוממת, נושקת לך

ומבקשת ממך רשות לא לנקות את עצמי.

נגיד והכל ככה-

נכון שזה טוב?

אני ואתה בבר.

ברקע יש קריוקי

מישהו בחר את יפה ירקוני, נו ניחא.

זו שעל ידך, קצת שיכורה וצועקת "אני מכירה, אני מכירה! אנא תאמר לי שלום, אמור לי רק להתראות, כי חלמתי חלום."

ואתה צוחק כי אלו לא המילים.

ואני צוחקת, כי אלו לא המילים.

והיא ממשיכה בשלה, השיכורה

וזה שעל ידי ממשיך לספר לי על הקריירה הצבאית שלו,

הלוואי והיה קצת שיכור.

ואז בא שוב הפזמון

ואני מסתכלת עליך, ואתה עליי.

וביחד, עם תנועות שפתיים מושלמות אנחנו שרים

"אל נא תאמר לי שלום,

אמור רק להתראות,

כי מלחמה היא חלום- טבול בדם ודמעות.

ואין עוד שחר ליום,

מה עגומים הלילות.

על כן, אל נא תאמר שלום- אמור רק להתראות."

אתה מחייך אליי,

אני אליך.

השיכורה מפילה את כוס הוויסקי שלה והברמנית הזועפת מביטה עליך, כמו אחראי עליה.

אתה מניח כמה שטרות, לוקח אותה בידך ויוצא.

כשאתה עובר מאחורי, אני מריחה את הבושם שלך

"את שרה יפה."
אתה לוחש לי.

הקריירה הצבאית מסתכל ושותק.

"אל נא תאמר לי שלום."
אני לוחשת חזרה.

וביום שאחרי,

באת

ובאתי.

אני לבדי

אתה לבדך.

והיה עוד שחר ליום

והלילות?

הם אינם עגומים.
ועכשיו, ובכן..

להתראות.

הזדיינתי עם אוסטרלי.

תאמינו לי,

אם לקנגרואים היה מושג שלשכניהם יש כל כך קטן

הם היו מהגרים מזמן.

מזמן.

אהבתי אותך בין האור ובין החושך

בימי שכרות וזכרונות שבאו

"אולגרמות" אמרת לי
"אני רואה את ילדותי באולגרמות"

מטלית בתוך גיגית

ואז על פניך.

"המים יעשו לך טוב"

"את תעשי לי טוב" נשקת ללחיי.

אהבתי אותך כשנזכרת בילדותך,

כי רק אז חולשתך נגלתה אליי.

דמעות 

קיא

ועיניך הכחולות.

אהבתי אותך כשנרדמת לפתע

אהבתי להניח עליך שמיכת נוצות

ולנשק את מצחך.

מה היית לי?

ילד?

ידיד?

בעל?

מאהב לעת מצוא?

מה זה משנה,

היית לי והייתי לך.

אהוב שלי.

אהוב שלי.

האהבה אליו משתקת אותי.

רגליי לא עובדות

ידיי לא עובדות

ליבי לא עובד-

והוא לא סועד אותי,

אפילו לא מרים מהרצפה כשאני נופלת,

אחרי כל פגישה איתו.

מסיבה פרטית לאיזה איש משטרה.

אני אחרי כמה כוסות של וודקה, הברמן קיבל טיפ אז פרגן עם הכמות.

זה כבר סוף הערב, אבל הקהל עדיין צורח מוסיקה מזרחית עם חרוזים נדושים.

טוב נו, גם אני צועקת איתם.

ולמה לא בעצם?

-

קלטתי אותך, שם, על יד הבמה.

עמדת עם מישהי, הסתודדת איתה-

קירח גבוה וחסון, שלחתי לך מבט

שלחת לי חזרה.

-

חשבתי לעצמי שתהיה בעלי, 

טוב, אם לא בעלי אז לפחות חבר שלי

ואם לא חבר שלי, אז לפחות ידיד

ואם לא ידיד אז לפחות ללילה אחד.

וכשסיימתי לחשוב יצאת מהדלת, לא לפני שנתת בי מבט.

מעניין מה אתה חשבת.

התבאסתי, איזה פספוס של רגע.

אבל ידעת מי אני,

לא יודעת איך, וגם מה זה משנה?

-

ובארבע בבוקר, כשהגעתי הביתה

חיכתה לי הודעה בפייסבוק.

"תני לי כתובת ואגיע"

נתתי והגעת.

-

נשקת לי עוד על מפתן הדלת.

חדרת אליי רק אחרי שגמרתי פעמיים מלשונך הרטובה.

וכשגמרת בתוכי ונשקת לי ארוכות, העיניים החלו להעצם.

רגע לפני

שאלתי אותך 

"אתה נשוי?" 

"כן" לחשת לאוויר.

-

טוב, לא בעלי, לא חבר וגם לא ידיד-

אבל הלילה היחיד הזה

היה שווה שנים של נישואים.

בוא שוב אה?

משעמם לי פה לבד.

עוד נכונו לנו ימים אחרים

כאלה בהם היוצרות יתהפכו.

תשאל "איך עברו מהר השנים?"

ויצחקו מולך העיניים שבכו.

עוד נדע ימים של אושר

בהם תהיה אתה מתחתיי

תאמר "יפה שלי, זוהי שעת כושר."

אביט בך ובכל הגברים מצדדיי.

עוד תאהב אותי המון, כמו בספרים,

הדמות הראשית - אישה חזקה.

"בליבך אשבץ אורים ותומים" 

תלחש בקול, כמו מפחד משתיקה.

עוד יבואו לנו בקרים משונים.

הלב יתאחה פתאום וירגיע

אזכור לך תמיד, את הימים הקודמים

איך בלילות שישי, חיכיתי שתגיע.

והטינה לא תהיה מנת חלקי

אך הלב יסרב להרפות

פרקליטו של השטן, אהוב ליבי

כמה אני מחכה

שיעברו כבר השעות.

הלב.

שלי.

מת.

ממך.

--

קבענו להערב,

כל השבוע דיברנו על הערב.

והנה הערב,

תמונות נשלחות בוואטסאפ

הכנת ארוחת ערב מפוארת-

בשבילה.

-

ואתה עושה עצמך שיכור

כדי שלא אכעס.

אבל למי יש זמן לכעוס,

כשהלב מת?

לבנקאי הטלפוני יש קול של אחרי צבא.

בא לי לשאול אותו אם הוא רוצה לעשות עבודה מועדפת אצלי.

אבל אני מתאפקת.

במקום זה, כשהוא מסיים לעזור לי ושואל אם אני צריכה עוד משהו, אני אומרת "לא, תודה רבה חתיך."
"מאיפה את יודעת שאני חתיך?" שואל.

"אינטואיציות" עונה.

"את צודקת" אומר "תודה שטלפנת ללאומי." 

אוי,

אם היית פה, על הבוקר

הייתי רוכבת עליך

וחדירותיך אלי 

היו כמו עובר ושב

עובר

עובר

גומר

ושב.