|
|
|
הלב.
שלי.
מת.
ממך.
--
קבענו להערב,
כל השבוע דיברנו על הערב.
והנה הערב,
תמונות נשלחות בוואטסאפ
הכנת ארוחת ערב מפוארת-
בשבילה.
-
ואתה עושה עצמך שיכור
כדי שלא אכעס.
אבל למי יש זמן לכעוס,
כשהלב מת?
לבנקאי הטלפוני יש קול של אחרי צבא.
בא לי לשאול אותו אם הוא רוצה לעשות עבודה מועדפת אצלי.
אבל אני מתאפקת.
במקום זה, כשהוא מסיים לעזור לי ושואל אם אני צריכה עוד משהו, אני אומרת "לא, תודה רבה חתיך."
"מאיפה את יודעת שאני חתיך?" שואל.
"אינטואיציות" עונה.
"את צודקת" אומר "תודה שטלפנת ללאומי."
אוי,
אם היית פה, על הבוקר
הייתי רוכבת עליך
וחדירותיך אלי
היו כמו עובר ושב
עובר
עובר
גומר
ושב.
איבר מושלם, כמו בסרטי הפורנו השווים, של הHD
אבל מה זה עוזר? י-אללה שלך.
מה זה עוזר אם אתה גומר אחרי שלוש דקות של הנאה?
אוף.
-
עוד הגיג.
חשבתי על זה.
הרגע הזה, שקונדום מלא בזרע יוצא מאיתנו, מחרמן בפני עצמו.
נכון?
-
ליל מנוחה ממני,
הלא מסופקת.
הכנתי לי סטייק
סלט גדול
ופתחתי בקבוק יין צ'יליאני.
החלטתי, שאני שותה ממנו רק בכדי לכבד את הסטייק
ורק כוס אחת, כי יש לי פגישה עם מישהו יפה.
גבוה, חסון, חכם, נאה.
הכרנו פעם, כשעוד הייתי חיילת עצובה
והוא היה יוצר מוכר.
הדבקתי את הפער, מהר מאוד, אל תשאלו איך ולמה.
אז שתיתי כוס אחת, סגרתי את היין
ולבשתי שמלה שחורה
רגע לפני שצבעתי את עצמי בקצת מייק אפ ואודם
הוא ביטל.
הוילון נסגר
וההצגה תמה.
יין?
מישהו?
וכשאני לבד, אני הופכת משוגעת.
מחזיקה מטאטא ביד ומדמיינת שזה אתה.
פטסי קליין שרה לי ולך,
ואתה, בדמות מטאטא עם שאריות פירורים דבוקות אליו
רוקד איתי צמוד.
"את יפה" לוחש לי באוזן.
"יותר מזו שאהבת?" אני שואלת ומצמידה מבטי אל אישוניך.
"רק עכשיו אני אוהב" אתה עונה ונושק לי.
ועכשיו עוד צ'ייסר.
אתה מטאטא ואני נערה קצת משוגעת.
והעולם יפה
והאהבה טובה.
לחייך דמיון יפה שלי,
לחייך.
וזו הפגישה השניה שלנו-
הכרתי אותו במקרה כשטיילתי עם הכלב בשדרה.
החלטנו שנוסעים יחד לקמפינג בצפון, ככה נעביר את החג
ונבריז יפה למשפחה.
הוא אסף אותי, באוטו- שתי פחיות בירה כבר פתוחות
אחת בשבילי.
שתיתי.
הוא הסתכל עלי
הסתכלתי עליו.
"מצטער" הביט בי ואז על מכנסיו.
הם היו תפוחים, עמד לו.
"אפילו לא נגעתי" אמרתי לו.
"כן, גם אני מופתע" חזר להביט אל הכביש.
חמש דקות עברו בשתיקה, לא דיברנו על כלום.
כשנכנסנו אל כביש 6
שלחתי את ידי, פתחתי את הרוכסן שלו
וגרמתי לו לגמור לי בתוך היד.
אחר כך ליקקתי
כדי שלסופ"ש הזה
יהיה טעם טוב.
לפעמים אני יושבת לבד בברים ובוהה באנשים עם חיים רגילים ועליזים.
על המפית תחת לבירה כתוב
"ברוך בואך בדידות יפה"
אז אני קורעת את המפית
ומפזרת אותה באוויר
על האנשים הרגילים,
כמו משבחת אותם בקונפטי מדומה,
על חייהם השקטים
האפורים
והטובים.
ההרס העצמי מתחיל להתגלות כמקום מושבי.
עוד מעט אקים בו מאחזים
שיהפכו למושבות
ולערים גדולות.
כל זמן שאתה פה,
אדעך ואתפורר.
ובכל זמן שאתה פה,
האושר יהיה מנת חלקי.
מעולם לא ידעתי טעמו של שברון הלב,
עד לפני שבוע.
התאבלתי,
בכיתי,
כאבתי
ושנתי אף נדדה.
--
אתמול היא ישבה על ידי
ביננו כוסות בירה גדולות
ברביעית
סיפרה לי
"הוא אמר שאת יפה, אבל הוא לא נמשך, את מבינה נכון?"
--
הלב התאחה
באחת.
כשנזכרתי איך נישק אותי יום לפני
וגם יומיים לפני
ושלושה ימים לפני-
הרי איך אפשר להתאהב בשקרן?
זה משעמם
ועכשיו לצאת לצייד אחר-
מסקרן יותר וארוך יותר,
אחרי הכל,
הרשות עדיין נתונה.
כבר שבוע שאני מתעוררת ונרדמת איתו
והוא כל כך משעמם
אבל סקס כל כך טוב.
והוא קורא לי בשמות חיבה מחרידים, כמו צ'וץ' ובייבי
אבל דואג שאוכל ואשתה כמו שצריך.
והוא חרדתי לניקיון
אבל לא שמר על נידה, אחרי לילה רווי באלכוהול.
זוגיות
כנראה.
טוב נו.
