שבילים צדדיים

קהלת בא אליי הלילה

וראה אותי בוכה.

חייך

"הדמעות יתאדו מתישהו, התעודדתי ילדתי"

לחש

והלך לו.

אני עוד בוכה

מחכה שישוב 

וימחה לי אותן.

בכל לילה, אני ישנה שעה פחות.

אתמול עד 4 

היום עד 3

ומחר בטח לא אשן בכלל.

ומה זה משנה בעצם, כשאין על מה לחלום?

הוא מפלרטט איתי דרך מסך הטלוויזיה

ברמזים ששמורים רק לי ולו.

אחר כך,

כשיבוא אל ביתי

אפלרטט איתו על הספה

כשהלשון שלי

בלשון שלו.

אני כבר אדישה להכל.

אפילו לדברים המסוכנים ביותר,

לא טרחתי לעדכן אותו

שאני לא לוקחת גלולות,

ושיצא.

למזלי

ברגע האחרון

הוא יצא.

כמו מבחין באדישות שלי ואומר 

"זאת, מסוכנת זאת..."

העיקר שגמרתי.

וביום כזה

הכל נראה

כמו חרא אחד גדול.

ורק הם חשובים

רק הם היו

חשובים.

שורף לי בלב

לא בגלל אהבה

בגלל זכרונות.

אני עוד זוכרת

איך עמדנו שם, בנמל

ונשקת לי.

ואני דמיינתי איך אמי צופה בנו מתנשקים

ואומרת "הנה, היא מצאה"

אני הכי זוכרת את זה

במיוחד עכשיו 

אחרי מסיבה מלאה באלכוהול מיותר

של שישי בצהריים,

כשאני בדרך הביתה,

לבד,

כי כולם הגיעו עם אופנועים

וכולם הגיעו בזוג.

אז הזכרונות,

מהנמל 

מלווים אותי 

והנה נכנסה לה השבת.

בא לי מישהו עם ציציות

ובא לי ללבוש חצאית.

ובא לי עונג שבת

ומה זה משנה שיום ראשון היום

זה מה שבא לי,

וזהו.

ועכשיו תנגן לי על הפסנתר,
אמרת שלקחת רק חמישה שיעורים.
המוסיקה לא באמת מעניינת אותי,
איך שאתה פורט עליו, זה מה שמעניין אותי.
זה שאתה לא מתייחס אליי, לא מרגישה בקיומי
ועוצם עיניך- זה כל מה שמעניין אותי.

--
ועכשיו תנגן לי על הפסנתר,
היה לי יום קשה היום.
הנה, אתה מנגן ואני שוטפת לנו תותים
עוד מעט אפזר עליהם קצת סוכר, אמזוג קצת קאווה ואשב על השולחן
אחכה לך.
--
עכשיו תנגן לי על הפסנתר,
אני עוד רגע בוכה.
אני עושה הכל כדי להיות אישה בשבילך,
כדי שהפעם לא תעזוב
כמו שאחרים,
עזבו ונטשו
אז תנגן
וכשיכאבו האצבעות
תבוא אל השולחן
אכניס תות אל תוך פיך
אשקה אותך בקאווה
וארד על ברכיי.
--
עכשיו המכנס שלך מופשל
מבטי פוגש במבטך
ואני יורדת אט אט
עוד מעט תמלא את פי זרע,
לצלילי פסנתר
תשוקה
אהבה
ופחד,
אל תעזוב.
כל זמן שהמנגינה נמשכת
אל תעזוב.

חג שמח