אני ואתה בבר.
ברקע יש קריוקי
מישהו בחר את יפה ירקוני, נו ניחא.
זו שעל ידך, קצת שיכורה וצועקת "אני מכירה, אני מכירה! אנא תאמר לי שלום, אמור לי רק להתראות, כי חלמתי חלום."
ואתה צוחק כי אלו לא המילים.
ואני צוחקת, כי אלו לא המילים.
והיא ממשיכה בשלה, השיכורה
וזה שעל ידי ממשיך לספר לי על הקריירה הצבאית שלו,
הלוואי והיה קצת שיכור.
ואז בא שוב הפזמון
ואני מסתכלת עליך, ואתה עליי.
וביחד, עם תנועות שפתיים מושלמות אנחנו שרים
"אל נא תאמר לי שלום,
אמור רק להתראות,
כי מלחמה היא חלום- טבול בדם ודמעות.
ואין עוד שחר ליום,
מה עגומים הלילות.
על כן, אל נא תאמר שלום- אמור רק להתראות."
אתה מחייך אליי,
אני אליך.
השיכורה מפילה את כוס הוויסקי שלה והברמנית הזועפת מביטה עליך, כמו אחראי עליה.
אתה מניח כמה שטרות, לוקח אותה בידך ויוצא.
כשאתה עובר מאחורי, אני מריחה את הבושם שלך
"את שרה יפה."
אתה לוחש לי.
הקריירה הצבאית מסתכל ושותק.
"אל נא תאמר לי שלום."
אני לוחשת חזרה.
וביום שאחרי,
באת
ובאתי.
אני לבדי
אתה לבדך.
והיה עוד שחר ליום
והלילות?
הם אינם עגומים.
ועכשיו, ובכן..
להתראות.
