רסיסי חיים של זונת חללית מעולם הטבעת

ואני, לאן נעלמתי לחודשיים ?? לא מוצא את עצמי בכלוב ...

ובכן, נראה שאלו היו חודשיים הקשים ביותר שחוויתי, מזה תקופה ארוכה, אולי אפילו מאז ומעולם. קשים גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית. מה שהוא בין טירונות לבין בנייה מחודשת של EVAT. אני מסופק אם קיים ולו אדם אחד בכלוב או בארץ בכלל שיודע מה זה EVAT. אבל EVAT היה קשה. חודשיים אחרונים היו קשים לא פחות.

איפה הייתי בפוסט הקודם ? אהה, הינה, בגרסה 3.7 של הריאקטור. זאת הגרסה שהניבה תוצאות טובות והחלטנו שאנחנו מתניעים את השלב העסקי של המיזם, השלב בו עוברים ממחקר נטו לגיוס משקיעים והקמת מיזם על בסיס הרעיון של המחקר. טוב ויפה, הכנו מצגת ראשונית ושלחנו למשקיעים.

וכמובן, מיד זה קרה ... הריאקטור התפרק ושבק חיים.

ישבתי מול החולה במצב הקטטוני, ושקלתי האם להאריך את סבלו וסבלי באמצעות שיפוצים ופעולות החייאה. זאת לעומת האפשרות של בניית גרסה חדשה. תכנון של גרסה 4 כבר היה בדרך. החלטתי שאין עוד טעם לשפץ, אלא לבנות גרסה חדשה מתקדמות יותר.

אין מועד מחורבן יותר לבנייה של גרסה חדשה מאשר מועד שבו פונים למשקיעים. משקיעים רוצים לראות הדגמה, ואין מה להדגים. פאק.
עבדתי כמעט מסביב לשעון. דחיתי כל מה סובל דיחוי. חלק מחובות הבית שהיו שלי נפלו על פניקס, שהיא גם ככה עמוסה יותר מדי. אצלי, העבודה בלחץ אינה מניבה בדרך כלל תוצאות טובות, וכך היה גם הפעם. חלק ממה שניסיתי לעשות לא הלך חלק, נאלצתי לחזור על הפעולות מספר פעמים.

מרפי התעלל בי וצחק כל הדרך אל הגרסה 4. הייתי רוצה לפגוש את המרפי הזה. פטיש כבר יש לי ...

סיימתי את הגרסה 4.0 וחשבתי שהנה המצב שוב השתנה לטובה. אבל אז קרה הלא יאמן (או שבעצם – צפוי) גרסה החדשה בכלל לא פעלה כמתוכנן. התהליך הפיסיקלי שאותו היא אמורה לממש לא התרחש, הפרמטרים יצאו שגויים לחלוטין, המערכת לא הייתה בשליטה. אחרי ניסוי קצר המערכת קרסה ודרשה שיפוץ. ביצעתי את התיקון, שהיה קל יחסית, ועשיתי ניסוי נוסף. שוב מערכת לא הייתי בשליטה, ריאקטור הראה סימני קריסה ראשונים, התעלמתי מהם והמשכתי בניסוי, ואז הוא קרס בצורה קטסטרופאלית תוך כדי גרימת נזק חמור. חלק גדול מהמאמץ של חודש וחצי עבודה ירד לטמיון.

לא מדויק.
אולי העבודה ירדה לטמיון, אבל לא הניסיון המצטבר. עקפתי על עצמי משמעת (בעיקר כדי להימנע מהתמוטטות עצבים), בקשתי מפניקס שתעביר אותי כמה סשנים קשים במיוחד (זה עוזר קצת והיא הסכימה בשמחה), נרגעתי וישבתי לנתח את התוצאות. כשאני הרבה יותר רגוע ובשליטה התחלתי לבצע את השינויים כדי להביא את הריאקטור לגרסה 4.2 מתפקדת.
זאת הייתה פריצת דרך המיוחלת שלה ציפיתי. גרסה 4.2 עבדה (ועודנה עובדת) חלק, הניסויים איתה רצים בשליטה מלאה, היא עושה בדיוק מה שהתכוונתי ובצורה מיטבית. היא הפיקה תוצאות הראויות לשמש להדגמה.
קבוצה קטנה של אנשים המעורבים בפרויקט התכנסה במעבדה לראות את ההדגמה ולחגוג עם יין, עוגות ושוקולדים. היה נחמד. הלחץ הנוראי ירד. עכשיו נשאר רק לטפל בכל אותם מיליוני דברים אחרים שהייתי אמור לעשות בחודשיים האחרונים. ולהקליד מה שהוא בבלוג.