רסיסי חיים של זונת חללית מעולם הטבעת

גאג, כזה שמחובר לרתמה עם מספר רצועות המקיפים את הראש מכל הכוונים.

יש לי אותו כבר הרבה זמן.

אם אני מסוגל לדחוף את הכדור מחוץ לפה, אז זה לא נחשב מבחינתי לגאג.
הכדור חייב לשבת בפה בלי אפשרות להוציא או אפילו להזיז אותו.
לכן הרצועות שלו מתוחות תמיד חזק, עד הגבול האפשרי.

יש לי יחסי שנאה-אהבה עם הגאג. לכן הסשנים איתו תמיד חזקים במיוחד. לכן הוא בשימוש רק לעתים נדירות.

בהתחלה הגאג פשוט בלתי נסבל, במיוחד אם אתה שוכב על הגב. הוא גורם ליירר, הרוק מצטבר בגרון. בליעה הופכת למשימה כמעט בלתי אפשרית. אתה נחנק, טובע ברוק של עצמך. יש אנשים ששם זה נגמר מבחינתם, בצורה כזאת או אחרת.
אבל אצלי זה איך שהוא מסתדר בהדרגה. אחרי כרבע שעה הגאג מפסיק להיות סיוט. עוד רבע שעה והוא הופך לחלק בלתי נפרד ממני, נוכחותו בפה הופכת מובנת מעליה. זה לא אומר שאפשר להתעלם ממנו. כמו שאי אפשר להתעלם מזין עומד.
אין עוד ריר ואין מחנק. אני לא יודע לאן נעלם כל הריר שיצא בהתחלה.

שרירי הלסת כואבים אחר-כך במשך ימים.

אתמול היה לנו סשן גאג אדיר. אני תוהה אם פניקס תרצה לחזור עליו היום.