"אני מתחילה להרגיש בעלות כלפי הזין שלך, אתה יודע?"
למען האמת - עד שהיא לא כתבה לי את זה אתמול אחה"צ, לא ממש ידעתי. האם הייתי צריך לדעת? אולי; אבל אין ספק שזו לא הפעם הראשונה (וכנראה גם לא האחרונה) שאני מעט "איטי"/דביל מולה...
היא מעולם לא אמרה לי כי עליי להמתין לרשות לשם ביצוע פעולה זו או אחרת. ההפך אפילו. לדבריה, זמן לכל דבר ולכך, הזמן טרם בא. עם זאת, לפני כמה ימים כחלק מאינטרקציה ספציפית היא הורתה לי לענג את עצמי יחד עם מספר הנחיות נוספות שלא כאן המקום לפרטן.
מאותו רגע, חשתי שלא בנוח להמשיך ולהקנות לעצמי חירות בנושא, אולם מאחר שלדבריה טרם הגיעה העת לעסוק בעניין - בחרתי פשוט להימנע. גם מהעיסוק גופו וגם מהעיסוק סביבו. קשה - נכון, אולם זו הבחירה ההגיונית היחידה עבורי המקיימת בד בבד את רצונה ואת תחושותיי.
שלשום אפילו סיפרתי לה על זה..., ויכולתי להרגיש את החיוך שלה עד אליי. ועל הרקע הזה, ברור למה הכרזתה אמש מחד גיסא אינה מפתיעה אולם מאידך גיסא הפתיעה (וריגשה) אותי.
הבוקר, לאחר 8 ק"מ של ריצה כמעט ולא הצלחתי להמשיך. פשוט ... כאב מידי. אבל נוכח הידיעה שמדובר *בה* השלמתי את המכסה בהצלחה ובחיוך. או במילים אחרות: הרבה יותר נעים כשיש מטרה. תודה (: