חוזר מריצת ערב לאחר שבוע עמוס בטירוף עם לילות לבנים בו כל הזמנים התבלבלו לי. הילדים בבית, מסתכלים עליי וצוחקים. אני מזהה שמשהו בצחוק שלהם מתייחס אליי, פונה אליהם עדיין מתנשף מעט ונמרץ, ושואל מה לאמאמא שלהם. הם מסתכלים זה על זה במבט צופן סוד והקטן שואל: ״אבא, מה אתה שומע בספוטיפיי כשאתה רץ?״
״כל מיני דברים״, אני עונה לו. ״מוזיקה קלאסית לפעמים, ג׳אז איכותי, שירים של ארץ ישראל הישנה והטובה וגם רוק אלטרנטיבי. תלוי במוד שלי.״ הצחוק בין שני הפוחזים האלה גובר. ואז הגדולה בלשון תמימה שאין בה שום תמימות של ממש מוסיפה ושואלת: ״מה עם אודיה? אתה גם שומע אותה כשאתה רץ?״
שקט משתרר לו לשבריר שנייה. ואני עושה חשבון קצר: בחודשים האחרונים אני שומע את היוצרת הגאונה, הזמרת המוכשרת שהיא גם יפה למות, אודיה אזולאי, ברוב הריצות שלי, כמו איזו סטייה כמוסה שלא מדברים עליה (ולכל מי שמרימה גבה עכשיו, תפסיקו זה עושה לכן רע לעור הפנים ויש טיפולים לזה). אבל מנגד אין סיכוי בעולם שהם יכלו לדעת את זה בלי סיסמה לחשבון שלי. בסוף שבריר השנייה הזה אני יושב בניחותא על הספה בין שניהם, לופת אותם כמו שני תרנגולות לפני שחיטה ושואל בקול נינוח: ״למי מכם יש את הסיסמה לספוטיפיי שלי?״ אין קול ואין עונה ואני מגביר קצת את הלחץ ושומע את שני הנבלות נאנקים. ״נו, קדימה… אצל מי זה?״ יאמר לזכותם שהם באמת עשו מאמץ לא לדבר אבל מנגד האריה הזקן עדיין שולט בטריטוריה שלו, ובהתאם הגברתי קצת לחץ על הגדולה ממנה נשמעו אנקות חזקות יותר. ״תעזוב אותה!״, צעק הקטן, ״יש לי את הספוטיפיי שלך כי שמת לי אותו באקסבוקס לפני חודש״ הוא השיב, ״ומאז אנחנו רואים איך מערכת היחסים שלך עם אודיה הולכת ומתפתחת״ הוא הוסיף כששניהם מתפקעים מצחוק. לא יכולתי להחזיק מעמד והתחלתי לצחוק יחד איתם. לאחר דקה הוספתי: ״טוב, אני מבין שאני צריך להחליף סיסמה פה״. ואז הגדולה הוסיפה באותו קול נחמד ותמים: ״אתה יודע, בספוטיפיי שומעים רק מוזיקה אבל ביו טיוב לעומת זאת אתה גם רואה סרטונים, אבא…״ וחייכה אליי חיוך של מלאך. הסתכלתי עליה, זוכר שגם השטן למעשה הוא סוג של מלאך, חושב לעצמי שאכן ביו טיוב רואים סרטונים ונזכר גם בדיוק איזה סרטונים אני רואה לפעמים ביו טיוב…
״ברור שאני יודע מתוקה שלי״, השבתי. ״אבל אני מניח שעד לשם לא הגעתם, נכון?״ ״מה פתאום, חס וחלילה״ היא השיבה באותו קול תמים, מחייכת.
דקה לאחר מכן כשהקטן חזר לעיסוקיו היא פנתה לעברי, אומרת: ״אבא, טיפ קטן. אל תשתמש באותה סיסמה לחשבון הספוטיפיי שלך ולחשבון היוטיוב כי אתה יודע, סקרנות היא יצר לגיטימי לנשים מתבגרות, בדיוק כמו שגם יצרים אחרים הם כנראה לגיטימיים אבל זה לא הזמן לדבר על זה נראה לי״, הוסיפה וחייכה חיוך של מכשפה נעימת סבר.
חייכתי בחזרה ואמרתי: ״סקרנות היא לגיטימית, ויצרים הם לגיטימיים, וגם סקרנות ויצרים שאינם בהכרח בגדר הנורמה הם לגיטימיים. וקחי בחשבון בת שלי, שחלקם עובר בירושה… ואם את רוצה להרחיב את הדיבור הסקרני הזה, תבחרי לנו מקום מעולה ליין במוצ״ש ונשב ונדבר יותר לעומק.״
דקה אחרי זה שיניתי את הסיסמאות לכל מה שזז אצלי וליתר בטחון גם מחקתי את ההיסטוריה ביוטיוב. ודקה נוספת לאחר מכן קיבלתי מהמכשפה הצעירה זימון (כן ישירות ליומן שלי) למוצ״ש באיזה בר יין מגניב לגמרי שאני במקרה מכיר, כי ישבתי שם לדייט נחמד לא מזמן. אין ספק שאת האהבה ליין היא ירשה מאבא שלה. מעניין איזה אהבות נוספות היא קיבלה ממני בירושה, אני מניח שנפתח את זה מחר ואברר.