לפני 4 שנים. 2 באוקטובר 2020 בשעה 18:57
כשחזרתי מבית הספר, היה לי מנהג. פעם בשבוע הייתי עוצר מתחת לעץ התות הגדול. את התותים שקטפתי לא אכלתי, רק מעכתי על הבגדים והידיים.
ככה, כשהגעתי הביתה הייתי יודע שהפעם באמת יש סיבה למכות. ככה הן כאבו פחות.
הפעם האהובה עלי היתה ביום שפתחתי את הדלת וצעקתי: "הנה, נתתי לך סיבה להרביץ לי" וברחתי לחצר.
בסוף בכיתי, אבל עד אז, הייתי מלא גאווה.
